הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בעל בני יששכר ח"י טבת תר"א
בשנת תקמ"ג זרחה שמשו של הרה"ק רבי צבי אלימלך שפירא זי"ע, מדינוב, בביתו של אביו הרבני מו"ה פסח זצ"ל. לפני הברית נכנסה אמו אל דודה הרה"ק רבי אלימלך זיע"א מליז'ענסק כדי לשאול אותו איזה שם תתן לתינוק הנולד. נענה רבי אלימלך ואמר לה: תקראי לו אלימלך. והאם, בשמעה זאת, נבהלה מאד ואף פחדה. היא חששה שהדוד הר' ר' אלימלך כבר לא יחיה עד הברית ולכן הוא אומר לקרא לילד כשמו. בשל כך, בהגיע יום הברית הוסיפה לו את השם 'צבי', ונקרא שמו בישראל צבי אלימלך.
כאשר שמע מכך הרבי ר' אלימלך נאנח אנחה עמקה, ואמר: "פחדת שכבר לא אחיה... אני רציתי שהוא יקרא אלימלך כדי שיהיה ממש מלך (מיילך), אבל את הוספת לו את השם "צבי", וכידוע, צבי לא יכול להיות מלך..."
משחר נעוריו נודע כאיש קדוש וטהור. הוא היה נכדו של המקבל רבי שמשון מאוסטרופולי, והיה תלמיד מבהק למרן החוזה מלובלין, ולהרה"ק רבי מנדלי מרימנוב. הוא הצטיין בהתמדתו, והשתלם ביותר בשבילי תורת הנסתר והסוד. הוא היה חתנו של הרב שמואל מנדל זצוק"ל מציטש.
הוא כהן ברבנות בכמה עירות, כמו: ריבטיץ, סטריז'וב, דינוב, ומונקאטש. בסוף ימיו חזר לעירו דינוב, ובה נשאר עד להסתלקותו, בה כיהן על כס האדמו"רות, ועל שמה נקרא עד עצם היום הזה. נהג לחתום על מכתביו בחתימה "האוהב הנאמן לכל ישראל, דורש טוב לעמו". נודע בחיבורו הגדול שחבר "בני יששכר" ואף אמר על עצמו כי הוא נצר לבני חשמונאי, שהיו משבט יששכר. כמו"כ חבר חבורים נוספים, כמו: אגרא דפרקא, דרך פקודיך, ועוד חבורים. בהגיעו רק לגיל נ"ו שנים, נסתלק לישיבה של מעלה, ביום ח"י טבת תר"א, ומנו"כ בדינוב, בפולין.
הבחינה אצל הראש הקהל העם הארץ
משם הלך (הרה"ק בעל בני יששכר זי"ע) מחיל אל חיל לשבת על כסא הרבנות דק"ק ריביטיטש.
ועובדא ידענא, כי קשה היה מאד להשיג את משרת הרבנות דשם, כי כל רב אשר היה ברצונו להתקבל שם לאב"ד, היה צריך מקודם לעמוד לבחינה לפני ראש הקהל דשם, אשר היה בוחן אותם אם הם לומדים וגדולים בתורה די כל צרכם, וראש הקהל הלזה היה עם הארץ ובור ריק ולא ידע מה דקאמרי רבנן כלל, והי' לו מח חריף למאד, וכל רב שהתייצב לפניו לבחינה היה שואל מהם שאלות וקשיות בורות ועם הארצות מתוך חריפות גדולה מאד, עד שלא מצאה ידם להשיב לו על שאלותיו, ופסל אותם מלהתקבל שם לאב"ד.
וכאשר הי' ברצון רבינו זי"ע להתקבל שם לרב ואב"ד, ע"כ גם הוא היה צריך לעמוד לפניו לבחינה, וכאשר נכנס אל בית ארמונו והתייצב לפניו, שאל אותו הראה"ק: האתה זה ראבינער שפירא אשר רוצה להיות כאן רב? השיב לו: כן אני הוא. ושאלו הראה"ק: האם אתה למדן ויכול ללמוד? כן כן, השיב רבינו. ושוב שאל הראה"ק: היודע אתה איזה סדרה הולך בשבוע זו? כן אני יודע 'פרשת יתרו היום'. ומי היה יתרו? יתרו הי' גלח, כהן מדין. וכמה בנות היו לו? שבע בנות, הי' תשובת רבינו.
אם כן אשאלך שאלה אם יתרו היה 'גלח', אז האיך היה לו שבע בנות, הלא הגלחים כידוע אינם נושאים נשים ואין להם בנים ובנות?
וענה לו רבינו תיכף ומיד בתוך כדי דיבורו: זה היה לפני מתן תורה ואז עדיין הותרה להם לישא אשה ולהוליד בנים...
תשובת רבינו זי"ע הוטבה מאד בעיניו וצעק ואמר מתוך התלהבות: אתה באמת למדן גדול ומובהק אותך ראיתי לטוב בעיני כדאי והגון לשבת על כסא הרבנות דקהלתנו ריביטיטש.
וכן הוה שנתקבל שם ברוב פאר וכבוד בלי שטן ומסטין.
