הרה"ק רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן זיע"א בעל ה"שפתי צדיק" מפילץ י' כסלו תרפ"א
רבי פנחס מנחם נולד לאביו רבי בנימין אליעזר יוסטמן זצ"ל שהיה חתנו של הרה"ק החידושי הרי"ם זיע"א, ביום כ' תמוז תר"ח. בצעירותו נתייתם מאמו, שנפטרה בגיל צעיר, וגדל בבית זקנו הגדול. בצוותא עם בן דודו, לימים הרה"ק בעל שפת אמת, קבל הרבה תורה והדרכה מפי זקנו.
בשנותיו הצעירות קנה תורה במדה גדושה מפי זקנו, עד שהוא מכנהו במכתב להרה"ק רבי יעקב אריה מראדזימין, "נכדי המפלג בתורה", וכידוע החידושי הרי"מ לא היה מפליג בתארים.
בהגיעו לפרקו, לקחו סבו כחתן לנכדתו היתומה, בת בנו הגדול הרה"ק רבי אברהם מרדכי זצ"ל אחות השפת אמת. החתונה התקימה בגור בד' אדר תרכ"ד.
אחרי פטירת החידושי הרי"ם נסע לרבי חנוך מאלכסנדר כמו מרבית החסידים שמצאו שם את מקומם כהמשך לחדושי הרי"ם. רבי העניך כיבדו מאד, ופעם שלח לו כוס יין כשהוא מפטיר, 'הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין', קיימתי זאת כעת.
אחר פטירת הרבי מאלכסנדר כשגיסו ובן דודו השפת אמת החל להנהיג את העדה הקדושה, היה רבנו ליד ימינו ושמש לפה לרבים מן החסידים שהיו נוהגים להעביר דרכו את שאלותיהם לשפת אמת.
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, עקר רבנו את דירתו לפתע מפילץ לויערשוב, יום לאחר מכן נפל פגז ישירות על הבית בו התגורר והפכו לעיי חרבות. משם המשיך רבנו לטשנסטוכוב.
בשנת תרפ"א נחלש וחלה, בשבת קדש פרשת ויצא עוד עלה לתורה בקריאת התורה במנחה, ועם צאת השבת נסתלק ועלה למרום.
בני ישראל בנים למקום בכל מצב שיהיו
נוראות כתב בעל ה'שפתי צדיק' (פרשת אמור אות כח) בשם זקינו ה'חידושי הרי"ם', כי הנה על הפסוק (ויקרא כג, ב) 'אשר תקראו אותם', דרשו חז"ל (ר"ה כה, א) אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין, והיינו שאע"פ שה'קרי' הוא 'אותם', אנו דורשים את ה'כתיב' 'אתם', א"כ קל וחומר למקום שקרויים במפורש 'בנים אַתֶּם לה' אלוקיכם', בוודאי שיש לדרוש כן, וקרויים בני ישראל בנים למקום בכל מצב שיהיו, אפילו כאשר הם ממרים את פי ה' ח"ו, ולא רק בשוגג אלא אפילו במזיד רח"ל, כי לעולם לא יפסידו ויאבדו את השם של חיבה 'בנים למקום' - "ועל ידי זה יתלהב לב אדם, עד מתי יצער אביו שבשמים בהעלים עין מעול מלכות שמים".
שפתי צדיק – פר' אמור
גם מסור שדינו למיתה, אבל תפילותיו ומצוותיו חשובים בשמים
"שמעתי מפה קדוש זקני (החידושי הרי"ם) ז"ל שהי' אצל רבי מלובלין ז"ל, שהובא לפניו פיתקא ממסור שהי' מצער רבים, כשהביט בפיתקא אמר: "זה מאיר בשמים בכל העולמות עליונים", והי' תמי' רבה, אחר כך שאלו בנו ר' יוסף ז"ל, אמר באותו העת שהגיש לפניו הפיתקא הדליק הנ"ל נר חנוכה. כשמעי נמס לבי שפחות כערכו מאיר כל כך בעשיית מצוה" עכל"ק.
