הרה"ק רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן זי"ע בעל ה"שפתי צדיק" מפילץ י' כסלו תרפ"א
רבי פנחס מנחם נולד לאביו רבי בנימין אליעזר יוסטמן זצ"ל שהיה חתנו של הרה"ק החידושי הרי"ם זיע"א, ביום כ' תמוז תר"ח. בצעירותו נתייתם מאמו, שנפטרה בגיל צעיר, וגדל בבית זקנו הגדול. בצוותא עם בן דודו, לימים הרה"ק בעל שפת אמת, קבל הרבה תורה והדרכה מפי זקנו.
בשנותיו הצעירות קנה תורה במדה גדושה מפי זקנו, עד שהוא מכנהו במכתב להרה"ק רבי יעקב אריה מראדזימין, "נכדי המפלג בתורה", וכידוע החידושי הרי"מ לא היה מפליג בתארים.
בהגיעו לפרקו, לקחו סבו כחתן לנכדתו היתומה, בת בנו הגדול הרה"ק רבי אברהם מרדכי זצ"ל אחות השפת אמת. החתונה התקימה בגור בד' אדר תרכ"ד.
אחרי פטירת החידושי הרי"ם נסע לרבי חנוך מאלכסנדר כמו מרבית החסידים שמצאו שם את מקומם כהמשך לחדושי הרי"ם. רבי העניך כיבדו מאד, ופעם שלח לו כוס יין כשהוא מפטיר, 'הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין', קיימתי זאת כעת.
אחר פטירת הרבי מאלכסנדר כשגיסו ובן דודו השפת אמת החל להנהיג את העדה הקדושה, היה רבנו ליד ימינו ושמש לפה לרבים מן החסידים שהיו נוהגים להעביר דרכו את שאלותיהם לשפת אמת.
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, עקר רבנו את דירתו לפתע מפילץ לויערשוב, יום לאחר מכן נפל פגז ישירות על הבית בו התגורר והפכו לעיי חרבות. משם המשיך רבנו לטשנסטוכוב.
בשנת תרפ"א נחלש וחלה, בשבת קדש פרשת ויצא עוד עלה לתורה בקריאת התורה במנחה, ועם צאת השבת נסתלק ועלה למרום.
מדוע בסידורים כתיב שם הק' בשני יידין
הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ זיע"א בספרו 'שפתי צדיק' (פר' ויקהל אות טז): אמר זקיני הקדוש מו"ר [החידושי הרי"ם] ז"ל: מכאן משמע שעיקר יהדות תלוי בזריזות והתלהבות לעבודתו יתברך שמו, ובעצלות נחסר מהם היו"ד, עכל"ק. אולי יש לומר שלכך בהסידורים על שם הקדוש כתיב ב' יו"דין, רמז, יו"ד אחד על אות ראשון מהשם הקדוש, יו"ד השני על זריזות התלהבות הנ"ל, וכל שם יהודי או יעקב ישראל ישורון הכל פותחין ביו"ד לרמז שהשי"ת חפץ שיהיו ישראל קרובים ודביקים בו יתב"ש, אך שגם אנחנו נרצה בכל לב.
ממצות תפילין יש יותר טובה מגילוי אליהו
שמעתי מזקני מו"ר החידושי הרי"ם זצ"ל, שהיהודי הק' מפשיסחא אמר, אם היה יודע שיהיה טובה לישראל שיהיה להם גילוי אליהו, היה מבקש מאליהו זכור לטוב שיתראה להם. סיים על זה זקני החידושי הרי"ם, לפי עניות דעתי אם היה אליהו ז"ל יודע זאת לא היה צריך לבקשו, כי הוא בעצמו מגודל אהבתו לישראל היה מתראה להם שיוצמח טובה להם [שהרי כמה פעמים הפקיר את עצמו ואמר 'הריני כפרת ישראל (תנדבא"ר פרק כח, לא)]. אך אין הוי אמינא שיהיה יותר טובה לישראל מעל ידי מצוות תפילין הק' שנתן לנו השם יתברך לאות ולעדות שאנו קשורים בו בכל לב.
