הרה"ק רבי נפתלי צבי הלברשטאם זיע"א האדמו"ר מבאבוב י"ב אדר ב' תשס"ה
אורו של רבינו זרח ביום כ"ה אייר תרצ"א בבית אביו הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זיע"א, תחת עינו הפקוחה של זקנו הקדושת ציון זיע"א הי"ד שקראו על שם זקינו, הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א. זקינו אהבו ביותר, הראהו אותות אהבה וחיבה, וגידלו על ברכיו. למרות גילו הרך, זכה באותן שנים לרכוש מפי זקינו תורה ויראת שמים, חכמה ודעת.
בהיותו בן תשע שנים, פרצה מלחמת העולם השנייה, בה נהרגו אמו אחיו ואחותו הי"ד. אותן שנים נתגלו בנפשו עוז ותעצומות כוח. סבו הי"ד נפרד ממנו טרם לכתו לגיא ההריגה באומרו, 'נפתלי לך בעקבות אביך', זאת שמר כצוואה כל ימיו.
כאשר בימי שהותו בגיטו בוכניא חפשו אחר ספר תורה ולא מצאו, הורה עליו הרה"ק רבי אהרן מבעלזא, "הנה לכם ספר תורה חי שעוד יאיר את העולם", ויצא עמו בריקוד נלהב.
בערב שבת קודש בהעלותך תש"ג, נעצר רבינו עם אביו אחר שהבריחו את הגבול לסלובקיה בעיר ניימארק, ונכלאו בבית הסוהר עד למחרת בבוקר. הרשעים זממו להוציאם להורג, וראש הגסטאפו רצה לדעת תחילה מי הבריחם, אולם על אף הייסורים הנוראיים, לא מסר אביו את שמות המבריחים שסייעו בעדו.
אביו הגדול חיזקו בליל שבת בדברי אמונה והכינו לעלות בסערה השמימה על קידוש שמו יתברך, שכן הנאצים איימו להוציאם להורג למחרת. לבסוף יצאו בדרך נס ממלתעות הרשע, ונשארו לפליטה להחיות עם רב.
אחר תלאות רבות הבריחו את הגבול לרומניה והגיעו לבוקרסט, שם עלה ביד ראשי ארגוני היהודים להתפשר עם ראש הגסטאפו בעד הון תועפות לתת רישיון לשלוש אניות עם כאלף יהודים לצאת מרומניה לקונסטנטינופול. הרבי השקיע מאמצים רבים ולא חסך בכספים, עד שהכניס את רבינו לרשימת הנוסעים.
בארץ הקודש שם פניו לישיבת סלונים, בה נתעלה בתורה ובחסידות, והתמדתו הייתה לשם דבר. באותם ימים התקרב לגדולי ירושלים, הרה"ק רבי מוטל סלונימער, רבי אהרן מבעלזא, הבית ישראל זיע"א ועוד, כולם הללוהו ושבחוהו על מדרגותיו הנעלות ומידותיו התרומיות.
בשנת תש"ז כאשר אביו הרבי הגיע לחופי ארה"ב, והחל להקים מחדש את קהילת באבוב, ביקש את רבנו שיבוא ויעזור בהנהגת הישיבה.
אחר החגים תש"ח הגיע רבינו לארצות הברית, נכנס לישיבתו הרמה של אביו, והמשיך בלימודיו ביתר שאת ויתר עוז, כשבד בבד עמד לימין אביו ומסר שיעורין תמידין כסדרן להחיות רוח שפלים. מני אז עמד לצדו בענייני הקהילה, כשהוא מעורב בכל ענייני הכלל והפרט. בהמשך נפל על כתיפיו עול ניהול המוסדות בכל רחבי העולם, עד יומו האחרון עלי אדמות.
בשנת תש"ס עת נסתלק אביו הקדוש לשמי מרום, הוכתר לממלא מקומו, כאן התגלה שגב נפשו הטהורה כאשר הנהיג את עדת חסידיו, נתקיים בו מאמר חז"ל כל הבורח וכו' ואלפים מבני ישראל גם כאלו שלא נמנו על עדת חסידיו, נהרו לשולחנותיו ונהנו ממנו עצה ותושייה כשהוא משפיע ישועות רבות, בהרעיפו טללי ברכה וישועה לכל מבקשי ברכותיו.
כל ימי חייו שווים לטובה, אף בשנותיו האחרונות לא גרע מעבודתו הקדושה במסירות נפש, על אף חולשתו הרבה המשיך לנהל את העדה הקדושה. כשנה טרם פטירתו חלה רבנו, וכל כלל ישראל הרבו בתפילה ובתחנונים לרפואתו, עד שבא יום יום י"ב אדר ב' תשס"ה בו נגזרה הגזרה ונשבה ארון הקדש. הלווייתו התקיימה במעמד רבבות אלפי ישראל, נטמן בבית הקברות בניו ג'רסי, ליד אביו הקדוש.
החסיד הישיש שהגיע בעיצומה של המלחמה ל'שולחן הטהור' של הרה"ק מבאבוב ובנו
היה זה בעיצומם של ימי מלחמת העולם השנייה, באחד מחדשי החורף של שנת תש"ד, כשהרה"ק רבי שלמה מבאבוב זיע"א שהה יחד עם בנו, לימים ממלא מקומו, הרה"ק רבי נפתלי צבי מבאבוב זיע"א, בעיר בודפסט, לשם נמלטו מחמת הצר הצורר את בני ישראל. עקב המלחמה שהשתוללה הייתה העיר כולה, על שני חלקיה, נייפעסט ובודאפסט, מוטלת בעוצר כבד, אין יוצא ואין בא. החיילים שפטרלו ברחובות אכפו את העוצר הכבד, וכל מי שהעז להסתובב ברחובה של עיר שם נפשו בכפו והסתכן בעונש כבד.
הגיע ליל שבת והרה"ק רבי שלמה מבאבוב ערך את השולחן הטהור אשר לפני ה', כדרך אבותיו הקדושים. אנשים מתי מעט השתתפו במעמד קדוש ונשגב זה שהתארך ונמשך עד לשעות הקטנות של הלילה. והנה לפתע נכנס בהפתעה גמורה אל הדירה בה נערך השולחן, יהודי ישיש, קרוב לבן שמונים שנה, כשהוא בקושי רב מהלך על רגליו.
הנוכחים המשתוממים הביטו בתדהמה בנכנס ועד מהרה זיהו אותו: היה זה החסיד הישיש רבי בנימין ברגר מבעלעד, מחבר הספר 'אמירה לבת יעקב'. כאן כבר גדלה הפתעתם שהרי רבי בנימין התגורר בשנותיו האחרונות בנייפעסט ואילו הרבי מבאבוב התגורר בבודפסט, ולאדם זקן כמותו היה זה מרחק הליכה של שעתיים לפחות, והנה הוא מגיע בחירוף נפש והולך דרך ארוכה שכזאת למרות העוצר?! אלא שרבי בנימין, שראה את השתוממותם, נענה ואמר: הבן של הרבי הקדוש שלי, הקדושת ציון זיע"א, ונכדו, נמצאים כאן, ואני לא אבוא?
באותה שעה נזכרו החסידים בפעם הראשונה שהגיע רבי בנימין ברגר לחצרות הקודש של באבוב, כשגם אז היה הדבר כרוך במסירות נפש עצומה מצידו.
אביו של רבי בנימין, הלוא הוא רבי זלמן ברגר, לא נמנה על מקהלות החסידים. רחוק היה מהם ומהוייתם כרחוק מזרח ממערב. בר אוריין היה ונדיב לב, אולם את תורת החסידות לא הכיר ולא ידע. משהגיע תור בנו הבחור המופלג בנימין להכנס לישיבה, בחר לו אביו את ישיבתו של הגאון הקדוש רבי משה גרינוולד זע"א, מגדולי רבני הונגריה ומרביצי התורה שבה, ומחבר הספר הנודע 'ערוגת הבושם', אשר בשם זה הוא נקרא בתפוצות ישראל.
קשר מיוחד היה בין הערוגת הבושם לבין הרה"ק רבי שלמה הראשון מבאבוב. הרה"ק מבאבוב התבטא ואמר שאינו יודע את פשר האהבה העצומה שיש ביניהם, ואין זאת אלא בשל דברי הרה"ק הנועם אלימלך זיע"א (פרשת בא): "דאיתא בספרים, למה פעמים בני אדם יש קרבות גדול ביניהם ומחבבים זה את זה עד למאד, ולפעמים כרוכים רבים אחר איש אחד, ויש בני אדם אף שהם לומדים מרחיקים עצמם זה מזה. הטעם הוא, מחמת שבודאי בגן עדן היו יושבים זה אצל זה והיו שכנים ומקורבים לכן גם בעולם הזה הם מקורבים ומחובבים זה לזה".
בתקופה בה למד הבחור בנימין ברגר בישיבתו של הערוגת הבושם, היה הרה"ק מבאבוב שוהה לצרכי רפואה בערי המרחצאות הנמצאים בהרי הטטרה, על הגבול עם ארץ סלובקיה. הערוגת הבושם, ברצותו כי תלמידי ישיבתו יספגו חסידות וקדושה, היה נוהג להגיע עם כל תלמידי הישיבה לשבות את שבתם במקום בו שהה הרה"ק מבאבוב, כשלאחר השבת היו כולם חוזרים אל הישיבה.
איש לא פילל ולא מילל את התפנית הענקית שתתפוס את בנימין ברגר הצעיר לאחר אותה שבת בה שהה במחיצת הרה"ק מבאבוב. האווירה החסידית המובהקת שבתה את נפשו המשתוקקת וההומיה, ועבודת הקודש של הרבי בתפילתו ובתורתו ריגשה אותו עד למאוד. עד שנמנה וגמר לעזוב את ישיבת בעל ערוגת הבושם ולעבור ללמוד בישיבת הרה"ק מבאבוב שהייתה בעיר ווישניצא.
במעט פרוטות הכסף שהיו בידו רכש הבחור בנימין כרטיס נסיעה לווישניצא. הוא לא סיפר על כך להוריו, שכן ידע היטב שדרך החסידות זרה להם וכי הם לא יתנו את ברכתם והסכמתם למהלך זה בה הוא נוטש את ישיבת רבו. בגפו יצא בדרכו לארץ גליציה, וכחלוף מספר ימים הגיע אל בית מדרשו של הרה"ק מבאבוב.
הנער הצעיר נכנס אל תוך בית המדרש, הוציא גמרא גדולה מארון הספרים ושקע בלימוד בהתמדה רבה. בימים הראשונים עוד היו בידו מספר פרוטות כדי לקנות לעצמו פרוסות לחם להשיב את נפשו. אולם משאזל הכסף, החל הנער לסבול מרעב עז ומציק. באי בית המדרש שראו במצוקת הנער, פתחו עימו בשיחה לברר את מוצאו ואת הנעשה עימו, והצליחו להציל מפיו כי הוא בנו של רבי זלמן ברגר שאת שמו הכירו וידעו גם בווישניצא.
אחד החסידים נכנס אל הרה"ק מבאבוב וסיפר לו גופא דעובדא: הנה כאן בבית המדרש יושב בחור אחד שנפשו חשקה בתורה, אלא שאין בידו כדי מחייתו והוא סובל מרעב ממש. פתחנו עמו בדברים ונודע לנו כי הוא בנו של נדיב הלב, רבי זלמן ברגר, הנודע בצדקת פזרונו לעניים, ואילו בנו יושב כאן בסבל ובדחק נורא.
תיכף ומיד הזמין הרה"ק מבאבוב את הבחור שיבוא לפניו, ולאחר שדאג כי יינתן לו דברי מאכל להחיותו, הודיעו כי הוא אינו מסכים לכך שיישב בישיבה כל עוד אין בידו רשות מפורשת מהוריו. עליך לשלוח מכתב בהול אל בית הוריך ולפייסם על שעזבת את הישיבה ללא רשותם, ובתוך המכתב תוכל גם להזמין את אביך שיבוא בעצמו לראות את הישיבה ותלמידיה, זרע ברך השם.
לא איחר הנער מלעשות את ציווי הרה"ק מבאבוב, וכשרבי זלמן קיבל את המכתב דעתו נחה עליו והוא פנה אל מחותנו הרבני רבי מיכל אונגאר שיילך ויפנה אל הערוגת הבושם עצמו וישאלנו כדת מה לעשות, שהרי אל ישיבתו שלח את בנו ללמוד והנה עתה הגיעו המכתב שהוא יושב אצל הרבי מבאבוב בווישניצא.
הערוגת הבושם לא הקפיד כלל על התלמיד שעזב את ישיבתו, וכתב לרבי זלמן ברגר דברי שבח וקילוס אודות הרה"ק מבאבוב וישיבתו המעטירה: "הגאון אב"ד ווישניטצא יע"א הוא קדוש ה' מכובד, צדיק יסוד עולם, וכל ארץ גאליציען תאיר מכבודו, והוא מרביץ תורה בקדושה ובטהרה לתלמידיו בשקידה והשגחה נפלאה, ולא עוד אלא שסיפוק צרכיהם מוטל עליו... ונפש יקרה של הנעלה מו"ה זלמן בערגער נ"י תוכל להיות שקט ושאנן שבנו הנ"ל נ"י פרוח יפרח ליפה פרי תואר בישיבת הגאון הצדיק הנ"ל".
כיון שקיבל רבי זלמן את מכתבו של הערוגת הבושם נחה דעתו עליו ושלח להודיע לבנו כי הוא מסכים שימשיך ללמוד בישיבת הרה"ק מבאבוב, כשהוא מצרף עבורו גם ממון למחייתו ולהוצאותיו השונות.
שוקד היה רבי בנימין על התורה ועל העבודה בצילא דמהימנותא, והרה"ק מבאבוב השפיע עליו שפע טובה וברכה, כשהוא פורש עליו את כנפיו לשומרו ולהצילו מכל רע. היה רבי בנימין עצמו מספר כי בשעה שהגיע אליו צו גיוס לצבא ונדרש לעמוד לפני הבוחנים בצבא שיבדקוהו האם הוא כשיר ומתאים לעבודת הצבא, הוא נכנס לבקש ברכה מרבו הקדוש. רבי בנימין הושיט את ידו לקבל ברכה, אמנם הרה"ק מבאבוב תפס רק שתי אצבעות מתוך ידו ואמר לו ברגש קודש: השי"ת יעזור שלא תלך למלחמה.
כיון שהרפה הרה"ק מבאבוב את שתי אצבעותיו של רבי בנימין חש רבי בנימין כי הנה אצבעותיו התכופפו מבלי שיהיה בידו יכולת לשחררם וליישרם. למחרת, בבואו לפני שלטונות הצבא, הראה להם את אצבעותיו הכפופות שאינן יכולות להחזיק כלי נשק, ואנשי הצבא נתנו לו תיכף ומיד פטור מוחלט מעבודת הצבא.
במשך כל שנות המלחמה נותרו אצבעותיו של רבי בנימין כשהם כפופות ביותר, עד שבאחת השבתות, בשעת סעודה שלישית, הרגיש רבי בנימין לפתע כי אצבעותיו משתחררות והנה הוא יכול לפתחם כאחד האדם.
