הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע כ"ט ניסן תרי"ח
הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע נולד בט"ז בכסלו שנת תקמ"ד, לאביו ר' ישראל ז"ל.
מילדותו בלט בכשרונותיו הנפלאים והוא הלך וגדל בתורה ועבודה, תחלת התקרבותו לחסידות היתה על ידי הרה"ק רבי משה משערשוב - תלמיד הרה"ק רבי חיים חייקא מאמדורא. אח"כ התדבק בהרה"ק רבי מרדכי מלעכאוויטש. אח"כ נסע לקבל את פני הרה"ק רבי ישראל מרוזין והרה"ק רבי משה צבי מסאווראן, אשר כיבדוהו מאוד.
הוא הנהיג את עדתו הק' בקאברין ואלפים הסתופפו בצילו. גדולי הדור הפליאו את קדושתו.
ביום כ"ט בניסן תרי"ח עלה משה למרום. בעיר קאברין מילא את מקומו נכדו ברב"ק רבי נח נפתלי זצ"ל. אך רוב החסידים קבלו עליהם למנהיג את תלמידו הרה"ק רבי אברהם מסלונים זצ"ל בעל "יסוד העבודה".
להיזהר שלא יעבור יום מבלי לגמול חסד ליהודי
הגה"צ רבי משה מידנר זצ"ל מראשי בני העליה בחבורתא קדישתא דחסידי סלונים, הלך פעם בדרכו מהישיבה בבראנאוויטש (שם כיהן כר"י) לביתו, וכשכבר היה קרוב לביתו נעצר לידו מרכבה, וביקשו בעל העגלה שיעלה למרכבתו ליסע עמו עד המקום שהוא צריך להגיע, רבי משה הודה לו אך השתמט מלעלות באמרו שגר בקירוב מקום, אך ההוא לא הניחו וביקש שוב ושוב עד שהחליט לגמול חסד עם בעל עגלה ועלה למרכבתו.
בדרך, שאל את בעל העגלה לפשר מעשהו שכ"כ הפציר בו שיעלה למרכבתו, נענה בעל העגלה: איש פשוט אני, ובהיותי בעל עגלה אני מביא לפעמים חסידים לרבותיהם, ופעם הבאתי קבוצת חסידים אל הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע, ושאלתי מהם שיחזרו בפני על מאמר בשם רבם, אמרו לי בשמו, 'שאיש יהודי צריך ליזהר שלא יעבור עליו יום מבלי לגמול חסד ליהודי' - מאז קבלתי על עצמי לעשות חסד בכל יום ויום, ועכשיו כבר פנה יום וראיתי שעדיין לא גמלתי שום חסד עם אף אחד, לכן הפצרתי בכם כ"כ שתעלו למרכבתי, נענה לו רבי משה: 'עכשיו עשית החסד האמיתי של היום...' - כלומר, בזה שגילה לו מאמר יקר מהרה"ק מקאברין זי"ע עשה עמו חסד הרבה יותר ממה שהסיעו במרכבתו.
באר הגן -פר' וירא
לוקח זמן להגיע מן המוח להלב
חסידים מספרים, הנה הבית הלוי זצ"ל היה חתנו של חסיד סלונים, והביה"ל היה לו חדר בדירה של חותנו, ושם היה לומד, ועשה תנאי עם חותנו, שאף פעם לא יפריע לו בלימוד.
והנה יום אחד הגיע לבית חותנו, הגאון הצדיק ר' משה מקוברין זצ"ל, וחותנו של הביה"ל רצה שהרה"צ מקוברין יראה את חתנו הבית הלוי, אבל הבית הלוי היה בחדרו, והרי הוא עשה תנאי עמו שלא יפריע לו בלימודו, וכך עבר יום שלם.
למחרת הרגיש חותנו שהבית הלוי יצא לרגע מחדרו, מיהר חותנו, והכניס המזוודות של הרה"צ מקוברין לתוך חדרו של הבית הלוי...
כשהגיע זמן הנסיעה של הרה"צ מקוברין, שאל איפה חפציו, ואמר לו החותן 'שם בחדר', שהרי עשה תנאי שהוא לא יפריע, אבל לא התנה שאחרים לא יפריעו לו.
הלך הרה"צ מקוברין ודפק בדלת, פתחו הביה"ל ושאלו, מה אתה רוצה, אמר לו הרה"צ מקוברין זצ"ל, החפצים שלי כאן.
והנה הבית הלוי היה יושב ולומד שו"ע אור"ח, ולמד הסימנים המאוחרים מתחילת השו"ע, שאלו הרה"צ מקוברין, ומה עם סימן הראשון בשו"ע אור"ח, האם אתה מקיים זה, אמר לו הבית הלוי, שחמש עשרה פעמים ביום הוא עובד על זה הענין של 'שויתי ה' לנגדי תמיד', כמבואר בשו"ע סי' א', רק שהוא מצטער על דבר אחד, דבשו"ע שם איתא 'כשישים האדם אל לבו וכו' מיד יגיע אליו היראה', ואצלו זה לוקח זמן עד שמגיעה היראה וההכנעה, כן אמר לו הבית הלוי.
א"ל הרה"צ מקוברין, שיש לדייק שכתוב "כשישים אל לבו", ומה שלוקח לו זמן הוא משום שהוא חושב במוח, והיראה הוא בלב, ולוקח זמן להגיע מן המוח להלב.
