הרה"ק רבי משה טייטלבוים זי"ע בעל הישמח משה כ"ח תמוז תר"א

רבינו נולד בשנת תקי"ט בעיר פרעמישלא לאביו רבי צבי הירש אב"ד זברוב. כבר בהיותו ילד נתפרסם כעילוי וכבן תשע כבר דרש בפני הקהל.

למד תורה אצל רבי יוסף מקאלבסוב ואצל בן דודו בעל הדרישת ארי מסטריזוב ועוד. בהיותו קודם גיל המצוות נסע לוילנא לשטוח ספיקותיו לפני הגר"א.

בהגיעו לגיל המצוות נתקשר בקשרי שידוכין עם מרת חיה שרה בת רבי ניסן מפרעמישלא.

מכתחילה היה רבינו מתנגד מובהק לחסידות, אלא שלאחר נישואי בתו עם האריה דבי עילאה נתוודע לאורה של חסידות.

רבותיו בחסידות היו, רבו המובהק הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע, וכך הסתופף גם בצל הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע והרה"ק האוהב ישראל מאפטא זי"ע.

כמו"כ עמד בקשרי ידידות עם הרה"ק רבי מנחם מנדיל מלינסק, ומזכירו בספרו שו"ת 'השיב משה' סימן ס' בתוארים מופלגים.

מקודם כיהן כדיין בעיר מולדתו פרעמישלא. לאחר פטירת חמיו ישב על כס הרבנות בעיר שינאווא במקומו של הרה"ק הרבי רבי שמעלקא זי"ע שעבר לעיר ריטשוואהל ומשם לניקלשבורג. ובשנת תקס"ח עבר לאוהעל ושם ישב ל"ג שנה עד שנתבקש בישיבה של מעלה זקן ושבע ימים כבן פ"א שנה.

חיבוריו: ישמח משה עה"ת ונ"ך אשר ע"ש נקרא, שו"ת השיב משה, תפלה למשה על תהלים.

מנו"כ באוהעל סמוך לציון רבי סענדער מקאמרנא כבקשת רבינו להיטמן סמוך לו ואח"כ נבנה אהל על קברם.

***

המלך מתאכסן אצלו

כתב בספר 'ייטב פנים' (יפה לעינים, אות יח): אמרתי טוב לחוק בספר את אשר שמעתי בזה הפירוש מפי קדשו של מוזלה"ה [הרה"ק הישמח משה זיע"א], סיפר לי, כי בעת עמד על המחקר להבין דרכי החסידים והוטב בעיניו, עלה בלבו קושיא אחת אשר מדרכן לשמוח תמיד, והלא מבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' א ס"ג) 'ראוי לכל ירא שמים שיהיה מיצר ודואג על חורבן בית המקדש'. והיה בנסעו לקבל פני רבו הקדוש מו"ה יעקב יצחק זלה"ה מלובלין, עלה בלבו להתחנן אל ה' הבוחן לבות: אנא ה', אתה יודע מחשבותי ועומק לבבי כי רצוני לבלי יקשה בעיני דבר, היה נא עמדי וקומה בעזרתי אשר בבואי אל הצדיק הקדוש ההוא יתרץ לי קושיא הנזכרת, כי כבר אמרו חכמים (יומא לח:) 'הבא לטהר מסייעין אותו', לא אמרו 'מסייע' לשון יחיד, דהיה משמע שהשי"ת לבדו מסייע, כי אם 'מסייעין' לשון רבים, על כן גם אותו צדיק יסייע לי להעמידני על האמת. כך היה עומד בתפלה וחישב עם קונו.

והיה כבואו אל הצדיק הקדוש זלה"ה, תיכף שאל אותו: מדוע פניכם כחושים היום, הן אמת שכתב בשולחן ערוך 'ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש', אבל כבר אמר החכם 'צהלה בפני ואבלי בלבי' (חובת הלבבות), הן תאמינו לנו כי אנחנו אומרים תיקון חצות בבכיה והספד ועם כל זה הכל בשמחה. וכך למדנו רבינו הקדוש ר"ר שמעלקא זלה"ה מניקלשבורג על פי משל למלך שנשבה למרחקים ועמד לפוש אצל אחד מאוהביו, וכראותו את המלך בשביה הלך ובכה מאין הפוגות, ועם כל זה שמח כי המלך מתאכסן אצלו. והנמשל מובן, כי השכינה עמנו.

ואם כי לא היה מהראוי לגלות הדבר הזה כדכתיב 'הצנע לכת עם ה' אלקיך', אבל כבר אמרו חז"ל 'הבא לטהר מסייעין אותו', לא אמר 'מסייע' אלא 'מסייעין', וצריכים גם אנחנו לסייע, עד כאן דברי פי קדשו של רבינו הקדוש מלובלין אל מוזלה"ה.

(ספיר ויהלום פר' מסעי ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

חלומו של הישמח משה

הרה"ק ה'ישמח משה' זיע"א (פרשת בשלח) כתב ביאור חדש על מאמר חז"ל (ברכות יח.) 'צדיקים במיתתם קרוים חיים רשעים בחייהם קרוים מתים', וזה לשונו: נ"ל על דרך שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים פד ג) 'כלתה נפשי לחצרות ה'', דהיה לו לומר 'חשקה נפשי'. אלא שחשק האמיתי הוא עד שאין הנפש יכול להשאר בנרתיקה, רק שהקב"ה מחזירה ברוב רחמיו ונותן לה חיות חדש ממקור החיות, וכל שאין בגדר הזה עדיין לא טעם טעם חשק, והיינו 'כלתה נפשי'. והיינו צדיקים במיתתן, רצה לומר על ידי מיתתן שמתין בכל פעם, קרויים חיים כי זה דבקותן במקור החיות. והרשעים בחייהם, על ידי חיותן שהם חיים ואינם מתים כלל כל ימי חייהם, קרוים מתים כי הם נפרדין ממקור החיות. כן אמרתי בחלומי אור ליום וא"ו ערב שבת קודש פרשת מקץ יום ה' חנוכה ערב ראש חודש טבת תקס"ב לפ"ק שינאווא יצ"ו.

(ספיר ויהלום פר' ויחי ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)