הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זי"ע כ"ב אייר תרנ"ד
הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין נולד בכ' אייר שנת תקצ"ג כבן זקונים לאביו הרה"ק מרוז'ין זי"ע.
בעת הכנסתו לבריתו של אאע"ה ניתן לו על ידי אביו השם מרדכי ע"ש דודו [הרה"ק המגיד מטשערנאביל] למרות שזה היה עדיין בחייו, באמרו כי דודו אמנם חי אך הוא נמצא כבר בעולמות העליונים זה כמה שנים, למרבה הפליאה נפטר דודו כעבור שנתיים באותו יום ממש.
בהגיעו לפרק האיש מקדש נשא את בת דודו הרב רבי דוד צבי קרלינסקי. לאחר פטירת אביו כיהן בסטריזב ומקילניץ משם עבר להוסיאטין.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ב אייר תרנ"ד ביום ל"ז לספירת העומר.
חסידים נתנו סימן לדבר שמסכת שבועות יש בה מ"ט דפים כמנין ימי הספירה. ובדף ל"ז באותה מסכת מופיע שם אמורא 'אמר להו רב מרדכי'. זכותו יגן עלינו.
החכמה חייבת להיות מוקפת וגדורה בשתיקה
ששה בנים היו לו להרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א. הצעיר שביניהם היה הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זיע"א. צדיק גדול היה רבי מרדכי פייביש ושתקנותו היתה לשיחה בפי כל.
מורגל היה בפיו: 'משתיקה לא מתעייפים'. והוא הסביר את כוונת דבריו בפרשו את דברי חז"ל במשנת אבות (פ"ג מי"ג): 'סייג לחכמה שתיקה'. 'סייג' הוא הדבר המקיף את התוכן הפנימי, כמו גן של אילנות חמד שהוא מוקף בסיוג וגדר שלא יכנסו לתוכו, וכמו הסייג כן החכמה, גם היא חייבת להיות מוקפת וגדורה. ובמה? בשתיקה!
(ספיר ויהלום מטות ע"ז - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
'הוא קדוש וגם גנו קדוש'
ואני פותח בשבח שאמר עליו אביו הקדוש הרוזיני ז"ל.
הוא היה אומר, זה אלפיים שנה שלא היתה בעוה"ז נשמה כנשמתו. בן שבע עשרה שנה היה כשעלה על כסא האדמו"רות וקבע דירתו בתחילה בעיר מיקוליניץ, ובזמן קצר נתפרסם כל כך שהרב הסנזי בא אליו לראותו. הרושם שעשה עליו נראה מתשובתו על שאלה שנשלחה אליו כשכבר התיישב ח"ז ז"ל בהוסיאטין.
השאלה היתה אם הדשאים שנטעו בגן מבטלים הדירה או לא. בשו"ע (סי' שנח ס"ט) כתוב שזרעים שנזרעו בחצר (בתנאים מסויימים) מבטלים את הדירה (שאין החצר נחשב כמוקף לדירה) ואסור לטלטל בחצר, אמנם בספר 'נזירות שמשון' (להרב ר' שמשון חסיד- מובא בשם הגדולים) איתא דמה שכתוב בשו"ע דזרעים מבטלים הדירה איירי בסתם דירה דחקלאי, אבל דירה שעושים החשובים לטיול ונוטעים בו זרעים אינם מבטלים הדירה, דזיל בתר טעמא גבי נטע אילנות, שאינם מבטלים הדירה (כמבואר שם) משום דעבידי לטייל תחתיהם. בכ"ז נכתבה שאלה להרב מצאנז,
והרב מצאנז השיב: הוא קדוש וגנו קדוש, ילך ביום שבת קודש את דרכו בקודש. – הוא קדוש וגם גנו קדוש – כלומר קדושתו גדולה שהיא מאצילה גם על סביבתו. איני מוסר לכם את דברי הרב מצאנז אלה בתור תעודה על מדרגתו, ח"ז אינו צריך לתעודה, אני מוסר לכם את הדברים המעידים עד כמה קדושתו היתה מפורסמת.
