הרה"ק רבי מרדכי המגיד מטשערנאביל זי"ע בעל ליקוטי תורה כ' אייר תקצ"ח (היא"צ היה אתמול)
הרה"ק רבי מרדכי המגיד מטשערנאביל זי"ע נולד בשנת תק"ל, לאביו הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל המאור עיניים זי"ע.
המגיד הק' ממעזריטש גילה לאביו רבי נחום כי בבנו הנולד שוכנת נשמה גבוהה מעולם התיקון.
ברבות הימים נשא לאשה את בתו של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין ונולדו לו ממנה שלשת בניו הגדולים הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל, רבי משה מקאריסטשוב ורבי יעקב ישראל מטשערקאס, וכן בת אחת שנישאה להרה"ק רבי יחיאל מיכל מיאמפאלי. בזיווג שני נשא את בתו של הרה"ק רבי דוד לייקעס והוליד ממנה את חמשת בניו הקדושים הרה"ק רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטאלנא, רבי יצחק מסקווירא, רבי נחום ממקארוב ורבי יוחנן מרחמיסטריווקא זי"ע, מהם נפוצה החסידות ברחבי רוסיה ואוקראינה.
צדיקי דורו נהרו מכל העברים להסתופף בצילו, והתבטאו גדולות על כוחו הכביר בתיקון נשמות החיים והמתים, נודע גם בעבודתו הק' לפרנס את הצדיקים הנסתרים.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ' באייר תקצ"ח ומנוחתו כבוד באנאטיווקא הסמוכה לקיוב, שם איוה משכבו בסמוך לצדיק נסתר שנפטר שם משנים קדמוניות.
הותיר אחריו ברכה את שמונת בניו הק' ואת ספרו הק' ליקוטי תורה, שהרה"ק מצאנז זי"ע כתב עליו ידעתי כי לא באתי לאחד מיני אלף לסודו הכמוס בתוכו.
כיבוד אורחים בצורה מופלגה
סיפר הרה"ק ר' מרדכי המגיד מטשערנאביל זיע"א: מכל המצוות הרבות שקיים אבי הרה"ק רבי מנחם נחום זיע"א, היתה יקרה בעיניו מצות הכנסת אורחים. כשהיה בא אליו איזה אורח היה דואג לכל מחסורו, כיבד אותו בכבוד רב, וממש עמד ושרת אותו בעצמו, גם כשהאורח לא היה נוח.
פעם בא אליו אדם שהתחזה כמגיד. אבי הקדוש טיפל בו כמו בכל אורח, הוא הגיש לפניו מכל טוב ביתו, אך המגיד המדומה החמיץ פניו. המאכלים לא היו לפי טעמו, משהציעו לו את המיטה דרש האורח מצעים נוספים, עד שהטריח מאוד את אבי ואמי. אך אבי קיבל הכל באהבה, והשתדל מאוד למלא את רצונו של האורח. בבוא יום השבת ביקש המגיד מאת הרבי שישאיל לו את חלוק המשי שלו, וגם לזאת לא סירב אבי.
למחרת השבת, דרש המגיד מהרבי שילך ויסובב עמו בבתים כדי לאסוף כסף עבורו, ואבי עשה זאת בחפץ לב. ואז בחצות הלילה כשכל בני הבית ישנו את שנתם והרבי כדרכו ישב וערך תיקון חצות, ירד המגיד המדומה מעל מיטתו בלאט, התלבש ומילא את שקו בכל מיני חפצים יקרי ערך. כשהיה כבר מוכן לצאת לדרך ושקו עמו, נכנסתי בשקט אל חדר אבי וסיפרתי לו כל מה שראו עיני, ואמרתי לו, צא אבא ועכב בריחתו עד שישיב לנו את כל חפצינו.
אבי זיע"א סקר אותי במבטי תימה ואמר, מה עלה בדעתך בני כך לחשוב, הרי האורח לקח רק את שלו ולא לקח דבר ששייך לנו. התפלאתי על דברי אבי וקראתי, הרי כל רכושנו לקח. השיב לי אבי, כל מה שלקח רק משלו לקח, שמשעה שחשקה נפשו בדברים, מיד הענקתי לו אותם כדי שחס וחלילה לא יעבור על מצות 'לא תחמוד', ולכן כל מה שלקח בשקו הם שלו ולא עבר על לא תחמוד ולא על לא תגנוב. המשיך אבי ואמר, ועתה בני לך לישון ועשה עצמך כאילו לא ראית דבר, כדי שלא לבייש חס וחלילה את האורח.
ועל מעשה זה נודע בפי חסידים מה שאמרו על הרה"ק ר' מרדכי מטשערנאביל זיע"א, שהגם שלא ידע כוונת אביו שמחל על כל רכושו, אבל מהות הכנסת אורחים וכבוד לעניים ושפלים אצל אביו, ידע גם ידע, ולכן על אף היותו נער צעיר לא אמר מאומה, ונכנס לחדרו של אביו בשקט לספר לו הדברים, ולא הרים קולו על האורח.
