הרה"ק רבי מרדכי דוב מהורנסטייפל זיע"א
רבינו נולד בחנוכה שנת ת"ר, לאביו רבי משולם זוסיא יצחק אויערבאך שכיהן כאב"ד טלאמיטש, והיה נינו של רבי זושא מאניפולי, ולאמו שהיתה בת הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס, בן המגיד הקדוש רבי מרדכי מטשרנוביל וחתן הרה"ק רבי דובער מליובאוויטש. על שם שני זקניו הקדושים הללו מצד אמו, נקרא שמו בישראל מרדכי דוב.
בהיותו כבן שש התייתם מאמו, ואביו נשא בזיוג שני את אחותה, אך גם היא נפטרה בדמי ימיה, אחר נשא אביו בשלישית את בת התורת חיים מקאסוב, ורבינו נתגדל עם שתי אחיותיו על ברכי זקינו הקדוש מטשארקעס, שהיה דר בהורנסטייפל שבאוקראינה, אשר גידלו וחינכו במסירות ובאהבת נפש, לימים המיר רבינו את שם משפחתו לטווערסקי, כשם משפחת זקינו.
רבות נפלאות מסופר אודות התמדתו ויגיעתו בתורה, והתנהגותו בקדושה ובטהרה, כבר בשנות ילדותו, והוא בן י"ב שנה, בחר בו הרה"ק הדברי חיים מצאנז לחתנו, במסיבת אירוסיו לא השתתף הדברי חיים, ואף לא ראה קודם את פני החתן, אלא שיגר שליח מיוחד לגמור את השידוך בכי טוב. כשנשאל על כך השיב, מרחוק יודע אני שהחתן לומד תורה לשמה, ומאיר כשמש. התנאים נכתבו בעת שמחת הבר מצוה בהיכל הסבא בטשערקאס, והחתונה נערכה בשנת תרט"ו.
לאחר נישואיו המשיך לשבת בצל זקינו בהורנסטייפל, שם נתקדש ונתעלה הלוך וגדל, ובה ישב כמעט כל ימיו. כשהיה בן י"ח, כבר היה בקי בש"ס ופוסקים כאחד הגדולים ושבילי ההוראה היו נהירין לו כזקן ורגיל. נוהג היה לסיים ש"ס בכל שמחת תורה.
אז חיבר אז את ספרו 'חיבור לטהרה' על דיני מקוואות ונטילת ידים, הסיבה שבחר במקצוע זה, כלשונו בהקדמה, "על אשר אמרו חז"ל, 'אשרי מי שלומד תורה בטהרה', ומי יערך לבו לאמר טהור אנכי מעוון ומנגע, אמרתי תגע אמרתי, אזכה על כל פנים להיות לומד בעניני טהרה". ברם לא הביאו לדפוס כי אם בשנת תרנ"ה, בעילום שם.
התבטא פעם רבי מאיר אריק, רב ובעל הוראה שאין ה'חיבור לטהרה' שגור על פיו, לא יתכן שיזדקק לתיקון מקוה או להכשיר מקוה. בשנת תרכ"ג והוא אך בן שלש ועשרים שנה, הטיל עליו זקינו הקדוש את עול ההנהגה בהורנסטייפל, אחר שהוא עקר ממנה והשתקע בטשערקאס.
למרות גילו הצעיר, נפרשה מצודתו על פני כל הגליל שכלל עשרות עיירות. לאחר פטירת זקינו בי"ג אלול תרל"ו, התקשרו אליו המונים מחסידי טשערקאס, ואף נתמנה למלאות מקומו כנשיא כולל וואהלין.
ביתו היה תל תלפיות, באשר המון העם נקבצו ובאו ליהנות ממנו עצה ותושיה ולבקש על דבר ישועה ורחמים, בני עליה מופלגים נהרו לתפלותיו ושולחנותיו, אנשי תורה ובעלי הוראה דרשו לשכנו וסמכו על פסקיו, אף גדולי ליטא פנו אליו מתוך הערצה ויראת הכבוד, באשר היה מפורסם כאחד מגדולי פוסקי דורו. מכל קצוי הארץ הריצו אליו רבנים גאונים ויושבי על מדין את כל הדבר הקשה, וקבלו את הכרעתו כדבר האורים ותומים.
לא פעם היה הדברי חיים מבקש ממנו להתפלל ולהעתיר בעד יהודים שבאו אליו עם קוויטל, ואף התבטא, יודע אני בו שתפלתו בוקעת רקיעים, פעם אמר לבנו הרה"ק רבי דוד מקשאנוב, הידעת לרבי מאטל'י יש דעה בשמים. אחת מבנותיו של הדברי חיים הפצירה פעם באביה שיתפלל בעדה להפקד בפקודת ישועה ורחמים, אמר לה האב שתפנה אל גיסה רבינו, הוא בתפלתו הזכה בודאי יפעל ישועה. (תולדותיהם של צדיקים)
נודע ביותר בגודל מדת פזרונו לטובת עניי ישראל, את כל הונו פיזר נתן לאביונים, רבות מסופר על מדת הצדקה המופלגת שלו, אותה ירש מחותנו הדברי חיים.
בשנתו האחרונה שנת תרס"ג, והוא אך בן ס"ג שנה, רמז כמה פעמים שיום פטירתו קרב ובא, ושזו שנתו האחרונה עלי אדמות, כמו בעת שנכנסו בניו לדבר עמו בענין הדפסת ספר תשובותיו 'עמק שאלה', הפטיר לעומתם, אכן גם זקנכם הדברי חיים הדפיס את ספרו בשנה האחרונה, ועוד כהנה.
במוצאי מנוחה, בעוד ליל שישראל קדושים מתחילין לומר בו סליחות, אור לכ"ב אלול, אחר שערך תשובה בהלכה, ואחר שקיבל קוויטלעך מהקהל, ישב וסעד מלוה מלכה, ושוב שנית נתיישב להגיה את התשובה שכתב קודם לכן, ונטל קולמוס בידו לתקן את התאריך המסומן בראשה, במקום אור ליום א', חזר ורשם 'מוצאי שבת'. משסיים עלה על יצועו, ותוך זמן קצר השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה. (עלים לתרופה)
נהג לסיים ש"ס מידי שנה בחג השבועות
סיפר כ"ק בעל השפע חיים מצאנז זי"ע, שדו"ז הגה"ק רבי מרדכי מהורנסטייפל זי"ע נהג לסיים ש"ס מידי שנה בחג השבועות, ואכן בספרו עמק החכמה ישנם כמה פלפולים להדרן בסיום הש"ס בחג השבועות.
(בצילא דמהמנותא – צאנז)
כיסים מיוחדים במלבושיו עבר כספי צדקה
על פי בקשתו, התקינו החייטים במלבושיו כיסים אחדים: כיס מיוחד עבור צרכי שבת למשפחות עניות, כיס להכנסת כלה, וכיס נוסף למטרות צדקה אחרות.
אף לילה לא עלה על ערש יצועו בטרם חילק את מיכסת הצדקה עד גמירא. מעשה שישב בחדרו עד בוש, באישון לילה, כי המתין לנצרך שעמד לבוא לקבל תמיכה מידו והלה אינו בא. אחד ממקורביו שחלף באותה שעה ליד הבית, הבחין באור העולה מחדרו ונכנס אליו. אמר לו הרבי: "טוב שבאת. בוא ונראה מה קרה לו לפלוני עני שאינו בא כמדובר" הלכו ומצאו את העני שמוטל בדד על ערש דווי, אין מי שיסעדנו בחליו, והחיו את נפשו.
