הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זיע"א י"ט אייר תקע"ה
הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זי"ע, נולד בשנת תק"ה בעיר ניישטאט לאביו רבי יוסף זצ"ל.
היה מתלמידי הרה"ק הרבי ר שמעלקא מניקלשבורג ותלמיד מובהק להרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע. בעודו בן י"א שנה זכה לראות את פני המגיד הק' ממעזריטש זי"ע.
כיהן ברבנות פריסטיק ואח"כ ברימנוב, וגדולי וקדושי דורו השכימו לפתחו. המגיד הקדוש מקאזניץ אמר עליו שהוא שקל ועולה כנגד כל צדיקי הדור. זקני דורו אמרו עליו שכ"ב שנים דרש בכל שבת בפרשת המן, ועי"ז הביא שפע לישראל. מגדולי תלמידיו הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ רבי צבי אלימלך מדינוב רבי יחזקאל פאנעט מקארלסבורג שהוציא לאור תורת רבו בס' מנחם ציון וס' דברי מנחם.
רבי אליעזר מדז'יקוב רבי שמעון מיערוסלב רבי צבי הירש הכהן מרימנוב רבי משה סופר מפשעווארסק ועוד גדולים למאות ששתו בצמא דבריו הקדושים זי"ע.
נתבקש לישיבה של מעלה בי"ט באייר שהת תקע"ה בעיר רימנוב ושם מנוחתו כבוד.
הבטיח לעשות טובה למי שידליק נר לטובת נשמתו
הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זיע"א היה מקפיד שלא להדליק נרות ביום היארצייט של צדיקים. והיה מרגלא בפומיה לומר: איך אנו מדליקין נרות בעבור נשמת הצדיק, בעוד שיוכל להיות כי נשמתו ישנה בזה העולם בגלגול. אכן ביום היארצייט של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זיע"א צוה להדליק נרות. וסיפר שהרה"ק הנ"ל אמר על עצמו, שהיה כבר מאה פעמים בעולם הזה, ובזמן המקדש היה כהן גדול ושימש בכהונה גדולה, והיה אומר בתפלתו בעבודה 'וכך הייתי אומר' במקום 'וכך היה אומר'. ואף הוא אמר על עצמו כי זאת הפעם האחרונה שנתגלגל בעולם הזה ולא ישוב עוד לעולם הזה, ולכן ביום היארצייט שלו צוה הרה"ק משינאווא להדליק נרות.
ובספר הדרת קודש הביא שהרה"ק הרבי רבי מענדיל מרימנוב זיע"א אמר שמי שידליק אפילו לאחר מאה שנה לאחר פטירתו נר לנשמתו יעשה לו טובה בעולם העליון. ואכן ביום י"ט אייר, ל"ד למספר בני ישראל, נהגו בני ישראל עם קדושים להדליק נר לכבוד נשמתו של הרה"ק רבי מנחם מענדל בן רבי יוסף זיע"א.
(ספיר ויהלום פר' בהעלותך ע"ח - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
בימי הרעב צריך לתת לחמים גדולים יותר לאורחים
פעם אחת סיפר הרה"ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זיע"א מהרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנאב זיע"א, שראה פעם אחת שנתנו עבור האורחים לחמים קטנים מכפי הרגילות. והבין שהוא מחמת שהיה אז יוקר גדול. ואמר בפה קודשו, שאדרבה צריכים לעשות עוד גדולים מכפי הרגילות, כי מסתמא הם רעבים יותר בעת היוקר, וכמה אין להם לחם לשובע בביתם. על כן ציוה לעשות לחמים גדולים יותר מכפי הרגילות
