הרה"ק רבי ישראל מקאזניץ זיע"א המגיד מקאזניץ, בעל עבודת ישראל י"ד בתשרי תקע"ה
הרה"ק רבי ישראל מקאזניץ זי"ע נולד בשנת תצ"ג באפטא, לאביו רבי שבתי. הוא נולד בברכת מרן הבעש"ט זי"ע, ולפי בקשתו נקרא ישראל.
בגיל צעיר נתקבל לתלמיד אצל הג"ר דב בעריש כ"ץ אב"ד אפטא, ונתעלה לגאון אדיר בתוה"ק.
לאחר נישואיו עבר להתגורר בעיר מגורי חותנו - פשיסחא, שם התגורר המגיד הרה"ק רבי אברהם משה מפשיסחא מתלמידי הבעש"ט.
המגיד מקאזניץ דבק בו ולמד ממנו הרבה תורה. כן הסתופף בצל רבותיו הק' המגיד הגדול ממעזריטש, הרבי ר' אלימלך זי"ע, הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג והרה"ק מבארדיטשוב.
בשנת תקכ"ה לערך נתמנה לכהן כמגיד בקאזניץ, ולאחר הסתלקות הרבי ר' אלימלך החל להנהיג עתו בקאזניץ, כשגדולים וטובים מכתתים רגליהם להסתופף בצל קדשו ורבים נושעים מברכות קדשו.
בערב חג הסוכות תקע"ה נסתלק לחיי העוה"ב ומנו"כ בקאזניץ.
השאיר אחריו ברכה ספרי קודש: "עבודת ישראל" עה"ת, "אור ישראל" על תיקוני זהר, "נר ישראל", "תהילות ישראל" על תהלים, "גבורות ישראל",,בית ישראל" על הש"ס ועוד, כן נדפסו בס' "כתר כהונה" מתשובותיו לבעל ה"הפלאה".
יום הכיפורים האחרון לחייו
כל חייו היה חלוש וכחוש, עד שהרופאים תמהו איך בכלל ביכולתו לחיות, מלבושיו היו תפורים מנייר, תמיד עטפו גופו בעור ארנבת וכרים וכסתות, מחמת חלישות גופו לא היה בכוחו לעמוד על רגליו וללכת, ונשאוהו על כסא מביתו עד בית המדרש, אולם בהגיעו לפתח בית המדרש היה קופץ מכסאו, ורץ אל הקודש פנימה כאברך צעיר.
בערוב ימיו גברה חולשתו, מיעוט אכילתו גרמה שמצב בריאותו לקה ביותר, עד שהיה קורא לעצמו "שק עצמות".
ביום הכפורים האחרון לחייו בשנת תקע"ה, נדברו שלשת הצדיקים, רבינו, הרה"ק מלובלין והרה"ק רבי מנדל מרימינוב, לפעול לקירוב גאולתם של ישראל. אך בעוונותינו הרבים גבר אויב, ונסתלקו שלושתם במהלך אותה שנה.
אותה שנה בעת תפלת כל נדרי, כשהגיע 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך', החל מתרצה לפני קונו, ואמר, "רבונו של עולם, גודל גבורתך מי יוכל לספר ולמלל, אחת שאלתי מאתך אותה אבקש, מה זאת כי עלי נקל הדבר לקחת עול בניך בני ישראל, עם חולשת גופי, לייגע את עצמי בעבודה ותפלה על עמך בני ישראל, ולך ה' הגדולה והגבורה, וכי קשה עליך לומר שתי תיבות, 'סלחתי כדבריך'.
והוסיף עוד לדבר, ריבון כל עלמין, אולי תאמר כי מסיבת חסרון הצדיקים עלי תבל תמנע לומר 'סלחתי כדבריך', הלא יש לך ברימינוב את רבי מענדלי מפריסטיק השקול כנגד כל צדיקי הדור, ואם מפאת חסרון האורים ותומים תמאן באמירת שתי תיבות אלו, הלא בלובלין יש לך את את רבי איציק'ל המאיר כאורים ותומים.
אפשר תאמר כי חסרים לך בעלי תשובה עלי תבל, הנה אנכי עם חולשת גופי, מוכן לעשות תשובה בעד כל קהל ישראל, ונא אבקש ממך שתאמר 'סלחתי'. כך חזר ושנה ושלש דברים אלו בתחנונים. אחר ציוה למנעימי זמירות לשיר בקול נעים גילה ורנן, וישב על כסא קדשו בדביקות עצומה כשעיניו הקדושות זולגות דמעות, אחר התנשא כארי וקרא בקול אדיר וחזק, 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך'.
כששמע זאת הרה"ק רבי ישראל מרוזין נענה ואמר, אני מאמין באמונה שלימה שהרב המגיד שמע כביכול מפיו יתברך 'סלחתי כדבריך', כמשה רבינו ע"ה, לולא זאת לא היה ממשיך בתפלתו (עשר אורות).
החוזה זיע"א צפה ברוח קדשו באותו ליל יום כפורים על עבודת רבינו, לאחר תפלת ערבית אמר, מי יתן כי יפנה היום, ונתבשר בשורות טובות מקוז'ניץ, כי החולה השוכב על מטתו הרעיש כל העולמות. ויהי כעבור ארבעה ימים מיום הקדוש זה, התחיל רבינו להכין עצמו בהכנה דרבה בקדושה ובטהרה לקראת עלותו השמימה, דיבר עם בנו כמה ענינים גבוהים ורמים מענין הסתלקותו, ובסיימו את דבריו, עלתה נשמתו בסערה השמימה בערב סוכות תקע"ה, ומנו"כ בקוז'ניץ.
