הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע כ"ט כסלו תש"ט
רבינו הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע נולד בט"ז כסלו תרי"ח בסטריסוב (מקום מגוריו של אביו רביני אדה"ז מהוסיאטין לפני בואו להוסיאטין). לאביו הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זי"ע, בן זקוניו של הרה"ק מריז'ין זי"ע, ובהיכנסו לבריתו של אאע"ה נקרא שמו 'ישראל' ע"ש. זקנו הגדול רבינו מריז'ין זי"ע [שנסתלק בג' חשון תרי"א].
בעודו נער רך בא בברית האירוסין עם נכדת דודו - רבינו אדה"ז סאדיגורא זי"ע, בההזמנה ששלח רבינו אדה"ז מסאדיגורא זי"ע אל אחיו רבינו אדה"ז מהוסיאטין, ובו הוא מזמינו לחתונת בנו כ"ק מרן אדמו"ר ה'פחד יצחק' מבאיאן זי"ע ואשר נושא תאריך י"ב אייר תרכ"ה, כתוב בתוך השאר: 'בוא יבוא ברינה גם עם בנו יקיר לנו המיועד להיות חתן בתי'.
בהיותו כבן י"ד שנה וחצי נשא לאשה את הרבנית מרת נחמה גיטל ע"ה, בתם של הרה"ק רבי אבי עזרא זעליג ממאגילניצא זי"ע והרבנית הצדקת המפורסמת מרת פייגה'לי ע"ה בת רבינו אדה"ז מסאדיגורא זי"ע.
חתונתו התקיימה בסאדיגורא ביום ו' עש"ק בהעלותך ט"ו סיון תרל"ב, יומיים לפני הסתלקות הסבא, ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע - חותן רבינו אדה"ז מסאדיגורא - אשר היה בדרכו לסאדיגורא להשתתף בהחתונה ונסתלק על אם הדרך בטו"ב סיון.
באור ליום ו' עש"ק - בנר החמישי של חנוכה כ"ט כסלו תש"ט - זקן ושבע ימים ושנים, אחרי שבשבועיים לפני כן נמלאו לו צ"א שנים - כמספר שמות הקדושים הוי"ה ואדנ"י - החזיר מרן זי"ע את נשמתו הטהורה ליוצרו, ועוד הספיקו להטמינו לפני שבת בבית החיים העתיק בטבריה, עפ"י צוואתו שנכתבה ברוה"ק כעשר שנים לפני כן, בכ"ג ניסן תרצ"ט.
ארץ הקדש נותרת לפלטה מידי הנאצים ימ"ש, בזכותו של רבינו
היה זה בעצומה של מלחמת העולם השניה והשואה האימה.
גייסות מדינות הציר שבראשם עמדה גרמניה הנאצית ימח שמה, התקדמו בכל החזיתות. וכמו גמרו אומר לכבש את העולם כולו, הגיעו בסערה לאפריקה והחלו כובשים בה שטחים נרחבים בזה אחר זה. בצפון אפריקה היה הגנרל הגרמני רומל הולך וכובש. הנאצים עמדו לא הרחק משערי ארץ ישראל. היטלר לא פסק מלהתרברב כי הנה הנה קרב היום בו יכבש את ארץ הקדש ויעשה שמות ביהודיה, היה לא תהיה.
למעשה, הרי שכבר באלול ת"ש, התקדמו כוחות איטליה, מלוב שהיתה בשליטה איטלקית, למצרים שהיתה בשליטה בריטית. הכוחות הבריטים הצליחו להדוף את האיטלקים ולקחו בשבי למעלה ממאה אלף שבויים איטלקים. אבל באדר תש"א נחתו בצפון אפריקה שתי דיויזיות גרמניות בפקודו של המצביא הגרמני גנרל-פלדמרשל ארוין רומל והצליחו להדוף את בעלות הברית לגבול לוב - מצרים, פרט לנמל טוברוק שבלוב שם נותרה מבלעת של בעלות הברית. הגנרל הבריטי ניסה לתקוף את הגרמנים בחשון תש"ב. עד טבת של אותה שנה הוא הצליח להתקדם עד בנגזי שבלוב ושחרר את המצור על טוברוק. אבל אחר כך שוב התהפך הגלגל והוא נאלץ לסגת. בסיון תש"ב כבשו מדינות הציר את טוברוק, והתקדמו עד לאזור אל עלמיין מזרחה לגבול המצרי - לובי, רומל זכה לכנוי "שועל המדבר" בשל הצלחותיו בקרבות.
מרוצת התקדמותם של הצוררים לא נבלמה לרגע והם כבר עמדו בשערי ארץ ישראל, נכונים ומזומנים לבלע אותה ולספח אותה אל תחום ממשלתם, וגם לעשות ביהודיה כלה כאשר עשו בכל מקום אשר ידם מגעת. אימה חשכה גדולה נפלה על יהודי ארץ ישראל. הקץ האיום והנורא נראה קרוב ומוחשי בעליל. או אז החלו "מאתים ימי החרדה" של הישוב היהודי בארץ ישראל.
בט"ו בתמוז של אותה שנה, יומא דהלולא של רבנו ה"אור החיים" הקדוש, נערכה תפלת רבים על ציונו שבמורד הר הזיתים כדי לשפך צקון לחש לפני שוכן מרומים להצלת העם היושב בציון. בראש המתפללים עמדו הרה"ק מהוסיאטין זי"ע ואתו הרה"ק רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע ועוד רבנים וצדיקים מפורסמים. המוני בני ירושלים שפכו תפילות רותחות על ציונו של הצדיק הקדוש. הרבי מהוסיאטין עמד אחוז שרעפים כשרבי שלמה שריבר מעוררו כפעם בפעם וצועק: "רבי, הרשע עומד 'מאחורי הדלת' והוא אומר...". משנסתימה התפילה אמר הרבי מזוועהיל: "ובהר ציון תהיה פליטה, לא תהיה לו שליטה על ארצנו הקדושה". והרבי מהוסיאטין פתח את עיניו ואמר: "הוא לא יבוא!". לשאלת רבי שלמה שריבר מנין לו לרבי, נענה ואמר: "כאשר עמדתי בעינים סגורות ראיתי פתאום על הציון את שם הוי"ה הכתוב כסדרו ומאיר באור גדול! מזה יודע אני כי הוא לא יכנס ארצה ועוד ינחל מפלה מוחצת".
אחר כך שלח הרבי מהוסיאטין מנין אנשים שיצאו להתפלל על ציון רבינו עם ספר תורה בידם ואף נגש עמם לארון הקדש והראה להם איזה ספר תורה יקחו, והוא הוסיף ואמר להם כי "יבקשו מהאור החיים הקדוש בשמו שיהיה עמו בדעה אחת!".
בינתים, עדין לא חלפה הסכנה. כוחות שני הצדדים עמדו בסמוך לאל-עלמיין ונהלו ביניהם קרבות התשה. במהלך חודש תמוז נערכה שורה של קרבות מבלבלים הידועה בשם "קרב אל-עלמיין הראשון", בין הצבאות היריבים, כשכל צד מנסה לפרץ ללא הצלחה אל מערך היריב ולהשיג הכרעה צבאית. רק אחרי שורה ארכה של התקפות שבמהלכן ספגו כולם אבדות כבדות, שככה הלחימה באפן זמני. שני הצדדים המותשים נזקקו לזמן של התארגנות מחדש.
בכ"ד במרחשון תש"ג, אחרי לחימה ממושכת, ואחרי למעלה משבוע שארך הקרב האחרון, הנורא והמכריע, נצחו כוחות הברית בפקודו של ברנרד לו מונטוגמרי הבריטי את כוחות מדינות הציר בפקודו של הגנרל הנאצי, רומל, והבריחו אותם עד תוניסיה. הישוב בארץ ישראל נצל!
זו היתה גם תחלת המפלה של הנאצים, בשרשרת מפלות בכל החזיתות. כמה חודשים לאחר מכן, בכ"ג בשבט, נצחו הסוביטים את הנאצים ב"קרב סטלינגרד" הנודע, ומאז החלה שרשרת מפלות גם בחזית המזרחית, כל אלו חברו לשרשרת המפלות הרצופה של הגרמנים שנמשכה עוד למעלה משנתים עד למפלתם הסופית.
