הרה"ק רבי ישראל יצחק (קאליש) מווארקא זיע"א כ"ב ניסן תר"ח

רבי ישראל יצחק מווארקי זצ"ל, נולד בשנת תקל"ט בעיירה זאלושין, לאביו המכונה רבי שמעון בעל רחמנות זצ"ל, נכד הגאון הגדול רבי יצחק מקאליש זצ"ל, מגזע רבי מרדכי יפה זצ"ל, ה"לבוש".

בנעוריו התפרסם לעילוי מופלא, בשנת תקנ"ה נשא את בתו של רבי מאיר מזאריק ועבר לעיירה זו, בה התגורר עד שהמוני החסידים הכתירוהו שלא לרצונו לאדמו"ר. בעודו צעיר לימים, נעשה לתלמידו המובהק של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זצ"ל, ולא מש מבית מדרשו. עם רבו נסע לעתים תכופות לחוזה מלובלין. כן נסע עמו לעיתים גם למחותנו של הרבי מלעלוב, היהודי הקדוש מפשיסחא זיע"א, שחיבבו מאוד והתבטא עליו, אין לך מידה טובה שמנו חז"ל, שאינה נמצאת בו.

אחרי פטירת מוריו הקדושים, נעשה לאחד מגדולי תלמידי הרה"ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זצ"ל, מעמודי התווך של בית מדרש גדול ומרכזי זה לחסידות ולחסידים.

היה מפורסם כבעל מידות תרומיות ומופלגות, שאין דומה לו בדורו, כאוהב ישראל אמיתי.

אחרי הסתלקותו של הרבי מפשיסחא זצ"ל, נתפלגה העדה הגדולה, מהם שאמרו לקבל עליהם למנהיג את רבי יצחק, ומהם שדבקו ברבי מנחם מענדל זצ"ל, מטומשוב ואחרי כן מקוצק. רבי יצחק סירב, הוא מיהר להכתיר את בנו יחידו של רבו, הרה"ק רבי אברהם משה זצ"ל לרבי, כאשר לקולו צייתו כל אלה שנהו אחריו. רבי אברהם משה זצ"ל כיהן כשנתיים כרבי בפשיסחא, בשנת תקפ"ט נפטר בעודו צעיר לימים.

עדת החסידים הגדולה שוב לא הירהרה לרגע, המוני החסידים נהרו לזאריק, הכתירו את רבי יצחק לרבי, בעל כורחו דבקו בו, ושוב לא הרפו מאוהלו. מזאריק עבר לווארקי, עיירה סמוכה לווארשא, שם נפתח בית מדרשו הגדול, משם יצאה תורה וחסידות, הנהגה ואור, להמוני בית ישראל.

דור שלם של חסידים ואנשי מעלה, יחידי סגולה ובעלי מדרגות, חונכו בבית מדרשו בווארקי. בית מדרשו שפע אהבה וחמלה לכל אשר נברא בצלם, שם ניתן היה למשמש את הקדושה בידים, כעדותם הנאמנה של החסידים הראשונים, אנשי אמת.

הקדיש הרבה מזמנו לעניני הכלל, הרבה לעשות בווארשא בעניני ציבור, עמל וטרח לביטול גזירות רעות. עסק יחד עם רעו וידידו החידושי הרי"ם זצ"ל, בהרבה בעיות שעלו על סדר יומה של יהדות פולין.

אירגן אסיפות, דאג להרכיב משלחות לאנשי השלטון, כיתת רגליו בהשתדלויותיו למען הכלל והפרט. ביתו הפך לכתובת מרכזית לכל עניני ציבור. כן מפורסם, הכרוז שחתם עם החידושי הרי"ם זצ"ל והבד"צ מוארשא, שהמלמדים ילמדו תינוקות של בית רבן, דוקא לפי פירוש רש"י הקדוש.

סיפר ר' לעמיל שמשו, בהיות הרבי בוורשא, לרגל השתדלויות בעניני הכלל, כשחזר לפנות ערב לחדרו שבמלון, ראה שנכתב על דלת חדרו באותיות גדולות דברי זלזול וחירופים כלפיו, וכל הדלת מלמעלה עד למטה רשומה בדברי עתק אלה.

המשמש עמד נבהל ומשתומם, מפחד ויראה וגם מבושה וכלימה. אמר לו הרבי, אל יפול רוחך מזה כלל, קבלה בידי ממורי העילוי, בשם זה היה קורא לרבו רבי אברהם משה מפשיסחא זצ"ל, שכל בעלי מחלוקת מוציאים דיבה על איש, באותה מידה שהוא נזהר בה ביותר.

והראיה מן התורה, מצינו בקורח ועדתו בתלונות שלהם על משה רבנו ע"ה אמרו, 'ומדוע תתנשאו על קהל ה'' (במדבר טז ג). הם העלילו עליו דוקא במידת הגאוה, שהתורה העידה עליו (שם יב ג) 'והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה'.

קרוב לעשרים שנה ניהל את עדת החסידים, שמנתה אלפים רבים וגדלה משנה לשנה. ביום שמיני של פסח שנת תר"ח, עלה הרבי בסערה השמימה, זיע"א. דיבוריו האחרונים קודם פטירתו, לתלמידו רבי שרגא פייבל מגריצא זצ"ל, היו, לימוד גמרא היא הטהרה הגדולה ביותר.

עד שלא מברך אין הוא כלל "בעל הבית" לכבד...

מסופר כי הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע נקלע פעם לביתו של רב אחד. כשהניחו לפניו משקה ומגדנות, סירב הרה"ק מווארקא זי"ע לטעום עד שיברך ויטעם בעל הבית מקודם.

העיר הרב: "הלא אמרו חז"ל (פסחים פו, ב): כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה... ואני בתור "בעל הבית" מבקש מהרבי שיטעם קודם..."

השיבו הרבי מיניה וביה: הלא מקודם ברכה "לה' הארץ ומלואה", ורק לאחריה "והארץ נתן לבני אדם", נמצא שעד שלא בירך כבודו אין הוא כלל "בעל הבית" לכבד...