הרה"ק רבי ישראל דוב בער מווילעדניק זי"ע בעל שארית ישראל כ"א טבת תר"י

שיתוף

הרה"ק רבי ישראל דוב בער מווילעדניק זי"ע, נולד בערך בשנת תקמ"ט לאביו רבי יוסף מקאטעלנא זצ"ל.

היה תלמידו המובהק של הרה"ק המגיד (רבי מרדכי) מטשערנאביל זי"ע, נתפרסם לאיש קדוש ופועל ישועות בקרב הארץ, חיבר ספר שארית ישראל על עניני עבודת השי"ת.

נתבקש לישיבה של מעלה בשנת תר"י, ומנו"כ בעיר ווילעדניק, אשר ברבות הימים נהיתה למקום ישועות לבני ישראל.

תתלו וילונות של משי - ויוולדו לכם בנים זכרים

על ההתוועדות המיוחדת (שבת פרשת בלק תשט"ז) בה הרבי (כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל) לימד את הניגון "אסדר לסעודתא", סיפר בשעתו הרב יהודה לייב ריסקין ע"ה, משלוחי הרבי למרוקו:

באמצע הניגון סיפר הרבי "פעם הגיע יהודי אל הרה"ק מווילעדניק, בעל ה"שארית ישראל", שהיה "א פוילישער גוטער איד", ובקש ברכה לזרעא חיא וקיימא. צוה עליו הרה"ק מווילעדניק לתלות בחדר המטות שבביתו וילונות משי, בתור סגולה לבן זכר.

אחר כך שאלו אותו תלמידיו: היכן כתוב שמשי הוא סגולה לבנים? ענה להם הרה"ק מווילעדניק: זה כתוב מפורש ב"אסדר לסעודתא" - "ואלין מיליא, יהון לרקיעיא". כלומר, כשיתלו וילונות ('מיליא' בארמית הם גם כלי משי, ו'יהון לרקיעיא' פירושו שיתלו אותם), אזי 'תמן מאן שריא' - מי נמצא שם? 'הלא ההוא שמשא' (המילה 'זון' משמעה באידיש גם שמש וגם בן), היינו שיולדו בנים זכרים... וכך הוה".

שנים מהחסידים שנכחו באותה התוועדות, המשפיע הרב שלום פלדמן והשליח הרב בערל מוצקין, מוסיפים ומספרים עוד בענין זה: כשהרבי סיים לספר את הסיפור עם הרה"ק מווילעדניק, הציבור חייך למשמע ה"פשט'ל"... אבל אז פניו הקדושות של הרבי נהיו מאד רציניות והרבי אמר:

שה'חכמה' כאן לא מתבטאת בעצם הפירוש, אלא בזה שאכן כך היה במציאות - שאותו יהודי עשה כעצת רבו ואחר כך נולד לו בן! וכך התבטא הרבי: "דא איז דער קונץ ניט דער טייטש, נאר דער קונץ איז אז ביי אים איז שפעטער געווען א זון".

באותה התוועדות שהרבי סיפר זאת, נכחו שלשה אברכים שנזקקו לישועה בבנים. אחד מהם לקח את דברי הרבי ברצינות, בתמימות ובאמונה פשוטה. כשחזר לארץ, רכש בד משי, תלה אותו בביתו ל'רקיעיא' ואחר כך נולד לו בן. השנים האחרים לא נהגו כמוהו. ולמעשה, רק אותו אחד נושע בזרעא חיא וקיימא...