הרה"ק רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים זי"ע הייטב לב מסיגעט ו' אלול תרמ"ג
אורו של רבינו זרח בשנת תקס"ח בעיר אוהעל, לאביו רבי אלעזר ניסן הרב מדראהביטש, בנו יחידו של הישמח משה. לימים סיפרה אמו כי כמה שנים אחר נישואיה היתה שכולה מבנים רח"ל, שנעדרו בעודם קטנים, והיה להם צער גידול בנים.
פתאום בא מכתב מאת חותנה הישמח משה, בו כתב לאשר כי יש לה אב זקן, הרב יקותיאל זלמן שהוא זקנה, והיה אב"ד הראשון בדראביטש, על כן תשתטח על קברו ותבקש רחמים שם, ותבטיח שכאשר תלד בן זכר, תקרא אותו על שמו, היא עשתה כאשר צוה עליה, ונולד לה רבינו.
כאשר היה בן ארבע שנים, נודע שמו להקדוש מלובלין על ידי פתקא ששלח אביו, והרבי מלובלין התבטא אודותיו, "הוא זורח, הוא מאיר".
עוד בימי נעוריו נתפרסם כעילוי, והאב שלחו בהיותו בן י"ב להתחנך בבית הסבא הגדול, הישמח משה מאוהעל, שראה בו את יורשו הרוחני, ולא זז מחבבו עד שמסר לו רובי תורתו, מה שקיבל מרבותיו הקדושים.
מלבד זקנו שנחשב עליו כרבו המובהק, הרבה להסתופף בצל צדיקי הדור, רבי אשר ישעיה מראפשיץ, רבי צבי הירש מרימינוב, השר שלום, והדברי חיים מצאנז, ועוד מצדיקי הדור.
בהיותו בן ט"ו היה לחתן רבי משה דוד אשכנזי בעל תולדות אדם, בשנת תקצ"ג עוד בחיי זקנו והוא בן עשרים וחמש בלבד, התקבל לרבה של סטרופקוב. לאחר הסתלקות זקנו הישמח משה, התמנה למלאות את מקומו ברבנות אוהעל.
כאשר קיבלהו לרב באוהעל בשנת תר"א, התנו עמו שלא יתנהג כדרך החסידים, לא יקבל פתקאות, ולא יאריך בדרשות. כשלא עמד בזה, קבלו עליו לשלטונות עקב התנגדותם העזה לדרכי החסידות, והוא נאלץ לברוח מהעיר בערב ראש השנה תר"ז.
משם עבר לכהן ברבנות גורליץ, ובשנת תרט"ז עבר לדראהביטש כממלא מקום אביו הקדוש, אך גם שם לא היה לו מנוחה ורדפו אותו מאוד, לימים אמר שהיו אלו השנים המרות ביותר בחייו, ביום ח"י תמוז תרי"ח נתקבל לרבנות העיר הגדולה סיגעט, שם כיהן במשך כ"ה שנה, הקים בה ישיבה שהיתה הישיבה החסידית הראשונה בהונגריה כולה, בה העמיד עדרים של תלמידים מופלגים מרביצי תורה בישראל, ועשאה למבצר לתורה וחסידות.
היה מגדולי גאוני וצדיקי דורו, צדיקי הדור ואלפי בית ישראל נסעו אליו ללמוד הימנו דרכי העבודה, היה מוכיח גדול ופה מפיק מרגליות, ודבריו נשמעים. (אגרא דברי הילולי)
היה אחד מגדולי מנהיגיה הרוחניים של הונגריה היהודית, עמד בקשרי תשובות בהלכה עם רבים מרבני דורו, קשרי ידידות מיוחדים נקשרו לו גם עם רבה של העיר חוסט הסמוכה הגאון המהר"ם שיק.
כרועה נאמן ורבן של ישראל, היה מוסר נפשו לטובת הכלל עד כדי מסירות נפש ממש, רבות נפלאות מסופר איך שהיה עומד לישועתן של ישראל, ממתיק מדת הדין המתוחה, וממליץ טוב בעת צרה ליעקב. (עלים לתרופה)
יסורים רבים עברו על ראשו, פעם אמר למקורביו שיש לו הרבה יסורים, מחמת שהרבה להעתיר בתפילה עבור ביאת משיח יותר מדאי, כאשר ראה כי גובר עליו החולי, אמר כי הוא לא פוחד ולא דואג, כי אפילו אם לא יקום מחליו, יש לו במה לילך.
אחת השנים בהושענא רבא, כאשר היה רח"ל מגיפת חולירע, אמר באמצע הושענות בעת חום לבבו, שכל איש אשר יש לו החולירע או פחד ממנה, יצייר לעצמו את תואר צורתו, ושב ורפא לו, ותנוח דעתו ורוחו בקרבו, וכן היה כי שלח ה' דברו וירפאם. (עיר חנוך)
שנה אחת באמצע ההקפות בשמחת תורה, הפסיק רבינו באמצע הרקידה, קיפל את טליתו מעל פניו, ואמר לפני העם. "אנו שמחים כי הוא זמן שמחתינו על שעשינו תשובה, ועבירות נהפכו לזכיות, אבל איך נוכל לשמוח, אפשר ח"ו כתבו וחתמו בשמים גזר דיננו חייב, ובשמים אין מוחקין".
העם בשמעם את דבריו אלה געו בבכיה, והמתין מעט ואחר אמר, "אל תדאגו, הגם שאין מוחקין בשמים מה שנכתב ונחתם, אבל עושין תגין על תיבת חיי"ב, שהוא נוטריקון 'חסידים יעלזו ירננו בכבוד' (תהלים קמט ה), לכן המשיכו לרקוד בשמחה. (כרם שלמה)
בליל שב"ק ו' אלול תרמ"ג באמצע תפילת ערבית באמרו התיבות על כן ה' אלקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך, יצאה נשמתו הטהורה ועלתה למרום, לדאבון כל בית ישראל, הספידו אותו גדולי הדור, ורבים מההספדים נדפסו בספרים רבים. (זכות אבות, עיר חנוך)
השאיר אחריו לברכה את ספריו, ייטב לב, ייטב פנים על המועדים, שו"ת אבני צדק, הגדה של פסח עם פירוש ייטב פנים, ועוד חיבורים בכת"י
כשהדפיס את ספרו הראשון ייטב לב על התורה, חשב מחמת ענותנותו שאין צורך לכתוב את שמו על הספר, אך אז אימץ לו אחד את הספר 'ייטב לב', והדפיסו עם שער משלו. מקורבי רבינו נאלצו לפרסם מודעה בעיתון, בכותרת 'קושטא קאי שיקרא לא קאי', בו נאמר מי הוא באמת מחבר הספר ייטב לב.
(מאורות מעולם הקבלה והחסידות)
טעם לסעודת 'וואך נאכט'" בלילה שקודם המילה
יש לומר טעם על מה שנהגו לעשות סעודה בלילה שקודם יום המילה שקורין 'וואך נאכט', שלא מצינו זה בשאר מצוות, לעשות סעודה כי אם בסיום המצוה, אבל הענין כי מצות מילה שאני שהיא חביבה עלינו ביותר, עד שאמרו ז"ל (שבת קל.) כל מצוה שקבלוה בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה שנאמר (תהלים קיט, קסב) שש אנכי על אמרתך וגו', א"כ כל כך לבנו בטוח קודם לכן שבודאי למחר נעשה המצוה עלינו בלב שלם שמח, עד שאנו עושים סעודה וששים ושמחים על העתיד, על דרך שכתב השלה"ק (פר' בשלח – בתורה אור) 'עתידין ישראל שיאמרו שירה לעתיד לבוא' כלומר בשביל העתיד לבוא, על דרך זה הסעודה שלפני המילה, וזהו טעם נכון, ואפשר זהו שאמר מצוה 'שקבלוה' בשמחה ר"ל בוואך נאכט, עדיין עושים אותה בשמחה במעשה המילה.
(ייטב לב - ריש פר' עקב אופן ח')
כך לומדים תורה
ילד אחד הגיע ליבחן אצל הרה"ק בעל ה'ייטב לב' מסיגעט זי"ע פרק איזהו נשך, ביקש ה'ייטב לב' מן הילד שיתחיל את המשנה, ואכן פתח ואמר "איזהו נשך ואיזהו תרבית", מיד עצרו ה'ייטב לב' ואמר לו "לא כך מתחילים, אלא ס'שטייט אין הייליגע תורה [-אמרה התורה הקדושה] את כספך לו בנשך, ועל זה שואל המשנה איזהו נשך ואיזהו תרבית".
ובזאת בירר מי הוא המלמד וציוה שידיחו אותו על כך, ובסוף נודע הדבר שהיה רחוק מלהיות ירא שמים.
