הרה"ק רבי יצחק מדראהביטש זיע"א ז' ניסן תק"ד
הרה"ק רבי יצחק מדראהביטש, נולד לאביו ר' יוסף ספראווידליוור שהיה מכונה "איש האמת". הרה"ק ר' יוסף היה בנו של הרב הקדוש המקובל ר' משה מסווירזש שנהרג על קידוש השם. ולאמו מרת "יענטא הנביאה". היא נקראה בשם זה מכיון שכשהיתה מכבדת את הבית, היא היתה שומעת את קול המלאכים שאומרת קדושה והיתה מצטרפת אליהם באמירת קדוש.
תחילה התנגד למרן הבעל שם טוב זי"ע, אולם לאחר מכן, הפך לתלמיד חבר שלו. מספרים כי היה נוהג לומר כל לילה בקריאת שמע שעל המיטה הפסוק "בידך אפקיד רוחי" ומיד נרדם, ואם קרה שלא נרדם היה יודע כי חטא במשהו וצריך לחזור בתשובה על כך.
אירע שבתקופת מגוריו בדראהביטש לא נרדם. הוא פשפש במעשיו ולא מצא שם דבר חטא, עד שנזכר ששמע דברי ליצנות על הבעש"ט ולא מיחה. מיד קם וסע למז'יבוז' לפייסו. למחרת התפלל בבית הכנסת של הבעש"ט ובעת קריאת התורה קרא אותו הבעש"ט (למרות שלא הכירו) בתואר "מורה מורינו רבי יצחק ב"ר יוסף" ואמר לו הבעש"ט: "מורי ורבי התלוצץ על הבעש"ט ונסע דרך כזה, הבעש"ט מוחל לו בלב שלם". בעקבות מקרה זה החליט להישאר אצל הבעש"ט. אחר כך שלח אליו את בנו הצעיר, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שהיה לתלמידו ואף שימש אותו שנים אחדות. היה מוכיח ומגיד מישרים בדרוהוביץ', בראדי, אוסטרהא, ובסוף ימיו בהורחוב, עלה בסערה השמימה בז' ניסן שנת תק"ד.
סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה
פעם חלתה בתו של עשיר אחד שהיה מחזיק ידי עשרה תלמידי חכמים בתמיכה חודשית. החליט העשיר להוסיף על תמיכתו, ונתן לכל העשרה זהוב נוסף על מנת שיתפללו למען בריאות בתו. ביניהם היה נמנה גם הרה"ק רבי איציק'ל מדראהביטש. תשעה מהם החלו בתעניות ובתפלות למען רפואתה השלמה של בת הגביר, ואילו הרה"ק רבי איציק'ל צוה לבני ביתו לערוך בכסף זה סעודה גדולה.
בתו של הגביר החלימה, ולחבריו של רבי איצק'ל היתה תרעומות על התנהגותו, שבעת צרה יצא לערוך סעודה דשנה. הגביר אשר ידע על גדלותו של רבי איצק'ל, חפץ לדעת פשר התנהגותו, פנה אל הרה"ק מדראהביטש ושאלו: הלא נתתי את הכסף לכולם בכדי שיאמרו תהלים, יתענו וילמדו למען בריאות בתי, ואתם ערכתם סעודה?
השיב לו הרה"ק: אילו הייתי צם, לא היה הדבר מועיל במאומה, כי אין בכך שום חידוש, שהרי בכל יום דרכי בתעניות. לכך עשיתי סעודה, וזה גרם לרעש בשמים - "ר' איציק'ל עורך סעודה, והלא אין הוא רגיל בכך", ואז נודע בשמים שיש עשיר שבתו חולה, והוא נתן לר' איציק'ל את האפשרות לערוך סעודה. על ידי כך באה הישועה.
והפטיר מרן ה'אמרי חיים' זי"ע: אכילתו של רבי איציק'ל דראהביטשער, לא היתה סתם אכילה!
