הרה"ק רבי יצחק ישעיה מטשעחויב זצ"ל הי"ד [בן זקוניו של הרה"ק מצאנז] ג' אלול תש"ג

הרה"ק רבי יצחק ישעי' הלברשטאם מטשחוב היה בן זקונים של הגה"ק מצאנז.

נולד בשנת תרכ"ד, ונתחנך אצל אחיו הגה"ק משינאווא ומגארליץ. נשא את בתו של הרה"ק רבי יחיאל העשיל מקריליוויץ (בן הרה"ק רבי יצחק מאיר מזינקוב, בהרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא), חתן מהר"י מבעלזא שעל שלחנו היה סמוך אחר נשואיו ולמד שם בחברותא עם בנו הגה"ק מהרי"ד. אחר פטירת זוגתו, נשא את בת הרה"ק רבי יעקב צבי מפאריסוב בעמח"ס עטרה לראש צדיק.

בשנת תרמ"ג נכתר לאב"ד טשחוב, וכעשר שנים לאח"ז קבע מושבו בקראקא, והיה נערץ ונקדש על כל חסידי צאנז וכל אנשי העיר קראקא. נהרג עקה"ש בשנת תש"ג, הי"ד.

***

ירש את התפילין של אביו

הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע

מעשה נפלא שהיה בעת הסתלקותו של הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א (והובא בספר 'שערי שמחה', עמוד פח): כשבאו לחלק את ירושת אביהם הקדוש, הסכימו האחים הקדושים לתת את התפלין שנתעטר אביהם לבן הזקונים, הרה"ק רבי יצחק ישעיה מטשחויב זיע"א, שעדין היה לפני הבר מצוה. ואלו האח הגדול, הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זיע"א, רצה את התפלין לעצמו בטענה שהם בכלל 'פי שנים' המגיע לבכור. אולם אחיו הרה"ק רבי דוד מקשאנוב התנגד לכך, וטעמו ונמוקו עמו בידעו כי אחיו הגדול ישנה את הקשר בתפלין של ראש לקשר פשוט כדעתו ושיטתו, ושלא כפי שהיה נוהג אביו, אבל עדין נשארה טענתו של הרה"ק משינאווא שמגיע לו גם בהם 'פי שנים'.

השיב על כך הרה"ק רבי ברוך מגארליץ זיע"א בחכמה ובתבונה: הנה מה היא חשיבותם של תפלין אלו כשלעצמן, והרי כל חשיבותם היא משום שאבינו נשאן על ראשו, וכשיתפללו בהן יש לקוות שהתפלה תהיה בכוונה קדושה וגבוהה יותר ותעלה מעלה מעלה, אם כן הרי כל המעלה היא להבא ולעתיד, וכלל מסור בידינו שאין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמחזק.

ובשל כך נמנו האחים והחליטו לערך גורל ביניהם, והרה"ק רבי ברוך מגארליץ זיע"א אמר, שאם רצון אבינו היה שהבן הצעיר יירש את התפלין אז בודאי יזכה הוא בגורל. ואכן הטילו את הגורל, וכן הוה, והוא אשר זכה בגורל. וכידוע, שהרה"ק מטשחויב היה מניחם קדם התפלה, ואחר כך היה חולצם ולתפלה היה מניח תפלין אחרים.

(ספיר ויהלום – בר מצוה - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

***

ה'דברי חיים' בא בחלום כהכרת הטוב

על הרה"ק רבי יצחק ישעיה מטשחויב זיע"א, מרגלא בפי נכדו הגה"צ רבי משולם זושא מטשערנאביל זיע"א, כי כאשר הגיע פעם מברק לבית זקנו, מאיש שנושע בברכתו בדרך מופת ופלא, והלך הוא יחד עם המקורב ר' ישעיה מנדל בידערמאן ז"ל לבשר לצדיק בשורה טובה והיו תאבים לראות איך תהיה תגובתו למשמע כי דבריו עשו רושם בשמים, אולם כאשר גמרו לספר הביטו עליו והנה לא נשתנה מראיתו ולא ניכר עליו שום סימן ותגובה של התפעלות וכדומה, רק ישב כדרכו ועל פניו ארשת של שלוה כאילו אין לו שייכות כלל לזה. אמנם היה בזה גם ענין של חזיון מראש וידיעה תחלה שכן יהיה, אשר על כן לא עשה הדבר עליו רושם מיוחד, אבל בעיקר היה זה עקב פשטנותו המוחלטת שלא ידע כי הדברים מגיעים אליו כלל. 

גם כשנתכבד בכבוד מרובה על ידי מישהו ממקורביו או מאחד מגדולי הרבנים שבדור, לא בזכות גדלותו ורם מדריגותיו היה תולה זאת, כי אם בזכות מקור מחצבתו הקדוש אילן החיי"ם, אביו הרה"ק רבי חיים מצאנז זיע"א. פעם אחרי ביקורו זמן מה, כמדי שנה בשנה, בעיר לימאנוב, נפרד מבעל האכסניא שלו, הרה"ח ר' יוסף חיים וויינפעלד ז"ל, בהודיה על שהואיל לארחו בביתו בכבוד גדול ובסיפוק כל צרכי הצטרכותו, ואמר לו: הרי כל כך טרחת ודאגת להכין עבורי הכל על הצד היותר טוב, וכל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי, אולם בטח לא אלי היתה כוונתך, כי מי אני הלא אדם פשוט אנכי כאחד העם, אלא מאי כל זה לא עשית רק על היותי בנו של אבי הקדוש מצאנז זיע"א, והרי גם למקלו של אבי יש חשיבות, א"כ בשכר זה אברכך שהשי"ת יעזור לך שתצליח בכל אשר תפנה.

(ספיר ויהלום פר' אמור תש"פ - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)