הרה"ק רבי יעקב יצחק מלובלין זיע"א החוזה מלובלין ט' אב תקע"ה
רבינו נולד בערך בשנת תק"ז לאביו הגאון רבי אברהם אליעזר אבד"ק יוזעפאף זצללה"ה שהיה דור תשיעי לבעל של"ה הקדוש, ולאמו הרבנית הצדיקת מרת מאטל ע"ה שהיתה בתו של הרה"ק רבי יעקב קאפל מליקוב זי"ע.
בימי עלומיו נדד רבינו ברגליו אל עבר מעזריטש לשחר את פני הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, וקיבלתורה מפיו. כמו כן למד רבינו ב' שנים אצל הרה"ק הרבי רבי שמעלקא מניקלשבורג זי"ע, והעיד על עצמו שבשתי שנים אלו קיבל את כל מעלותיו ולמד שיהיו הראיה והדיבור בלתי לה' לבדו. אף הסתופף רבינו בצל קדשם של הרה"ק בעל קדושת לוי מבארדיטשוב זי"ע, ואצל הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע.
רבינו התחיל להמשיך עדה עוד בחיי רבו הרבי רבי אלימלך זי"ע בעירו לאנצוהט, ואח"כ עבר להתגורר בלובלין, ונהרו אחריו המוני חסידים ותלמידים גדולים וקדושים. כידוע שקיבל את כח מאור עיניו מרבו הק' הרבי רבי אלימלך זי"ע שחילק את כחותיו הק' בין תלמידיו הגדולים. וכמו כן מזכיר רבינו את רבו הרבי רבי אלימלך זי"ע תדיר בספריו הק' בשם "שמעתי ממורי", בהחזיקו אותו לרבו המובהק.
בשמחת תורה בשנת תקע"ה נחלה רבינו כידוע ממעשה הנפילה, כאשר נתאמץ להחיש פעמי הגאולה ולהביא את משיח צדקנו, ונמשך החוצה בשעת ההקפות ונפל מחלון גבוה, אשר ממנה נפל למשכב. וביום תשעה באב תקע"ה עלתה נשמתו בטהרה, והובל לקבורה בבית החיים הישן בעיר לובלין.
כל המביא דורון לתלמיד חכם
אמרו ז"ל (כתובות ק"ה, ב) כל המביא דורון לתלמיד חכם כאלו מביא ביכורים. ועובדא ידענא איש אחד חסיד ועשיר מקהילת שינאווע ר' יעקב ז"ל, שלח טאבאק להרב הקדוש מלובלין זלה"ה על ידי מו"ז הרה"ק בעל ישמח משה זי"ע שכיהן אז ברבנות שינאווע.
ושמעתי מפי קדשו, שהיה במחשבתו הרי לא אמרו 'הנותן' דורון לתלמיד חכם, אלא 'המביא' דורון לתלמיד חכם כאלו מביא ביכורים, משמע אפילו אינו שלו, רק מביא, נחשב כביכורים, ואם כן יהי רצון שיהא נחשב לפני ה' כביכורים, כך עלה במחשבתו של זקני ז"ל.
ותיכף שהביאו להצדיק הקדוש הנ"ל ז"ל והריח בו, אמר "שמריח ריח ביכורים, ואין זה חידוש, כי החסיד ר' יעקב שלח, והרב משינאווע המביא אותו" ע"כ דבריו.
(ייטב לב, פר' תולדות)
עבירה לפי נוסח אשכנז
הרה"ק החוזה מלובלין זיע"א אמר לתלמידיו, שצריכים להיות יראי חטא על כל פנים כמו הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א. וסיפר: פעם אחת נכנס לחדר קדשו פנימה וראה את רבו הרבי ר' אלימלך זיע"א יושב ודואג. ונתבהל מאוד מצער רבו ושאלהו: על מה הוא כה מצטער. והשיב: איך לא אצטער שבאה עבירה לידי. והוסיף בשברון לב ואמר, כי הפסיק באמצע התפילה בשיחת חולין. והכי הוי עובדא: אחרי שכבר התחיל לומר 'הודו לה' קראו בשמו' באה אשה קשת רוח לפניו בבכיה על בתה המקשה לילד, ושאל אותה על שמה ושם בתה. ושאלו החוזה, הלא באמצע הודו מותר להפסיק, שהרי הוא קודם 'ברוך שאמר'. והשיב לו רבו הרבי ר' אלימלך: אף על פי כן עבירה היא, כיון שעל פי נוסח אשכנז 'הודו' אחר 'ברוך שאמר' ואסור להפסיק באמצע 'הודו', והצטער מאוד. וסיים הרה"ק מלובלין, כי צריכים ללמוד מזה עד היכן מגיעה מדרגת יראת חטא.
