הרה"ק רבי יעקב יהודה טננבוים מנאדרזין זי"ע בעל ישרש יעקב ה' כסלו תרמ"ו
אורו של רבינו זרח בשנת תקצ"ז, בבית אביו רבי נתן נטע מווארשא שהיה מגדולי חסידי הרה"ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא, ועתיר היחס, בהיותו בנו של רבי אהרן אב"ד זקראטשין, עליו העיד הרה"ק רבי יצחק מווארקא שנשמות היו רגילות לבוא אליו לתיקון. אחר הבטחה מפי רבי יצחק מווארקא שיזכה לבנים מאירים בתורה.
אחר פטירת רבו מפרשיסחא, היה אביו נוסע לחסות בצל תלמידו הרה"ק רבי יצחק מווארקא, ומאז נולד לו בנו רבינו, היה לוקחו עמו תמידין כסדרן לווארקא. כבר אז ניבא לו אותו צדיק גדולות, כפי שסיפר לימים כי בילדותו כאשר היה בחדר רבי יצחק, יצא הרבי מחדרו לזמן מה, והוא ניגש לשולחנו והשתעשע בפתקאות הרבות שעמדו על השולחן.
משנכנס הרבי והבחין בו כשהוא אוחז בפתקאות, אמר לו, "למוד עצמך, למוד עצמך, כי בטוח אני שתצליח". בימי נעוריו התפרסם כעילוי עצום, אשר כל הליכותיו בקדושה ובטהרה יתירה.
לאחר שעלה הרבי מווארקא לישיבה של מעלה, נמשך רבינו להסתופף בצל הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזמין, אולם בדעת אביו היה לנסוע הלאה לווארקא, אל הבן רבי מנחם מענדל, משראה רבינו שאין לו עצה, הסתיר דרכו, לקחו את מלבושי השבת בלאט, ונסע לראדזמין, אל הרבי מראדזמין ששמח עמו וכבדו, הגם שהיה אך נער צעיר בן י"א שנה.
לאחר ששמע העילוי המופלא הגיע עדי אזני גדולי הדור, וחפצו בו רבים מהם כחתן לבתם, זכה בו מורו ורבו של אביו, הרה"ק רבי מנחם מענדל מווארקא.
קשר השידוכין נעשה כשהחתן היה בן י"ב שנה, אחר זאת לא רצה לשהות בחצר ווארקא בתור חתן, מפני שהכלה נמצאה שם, לכך לא נסע לחג השבועות, וכן לא לראש השנה, אך חותנו הרבי שלח אליו שליח מיוחד, להביאו אליו ליום כיפור. כשבא לפניו וקבל שלום, אמר לו הרבי, "הנך רואה, לא רצית לבוא כחסיד, והוכרחת לבוא כחתן".
לאחר נישואיו היה סמוך על שלחן חותנו הקדוש, בבית גדול זה היה הולך וגדל עד כי גדל מאוד ונתעלה בסילודין, והכל ענו אחריו מקודש מקודש. כל הימים ישב בחדרו באהלה של תורה ובארבע אמות של הלכה, ונהג עצמו בקדושה ובפרישות במדריגה עילאית, כמעט ולא שהה תחת כיפת הרקיע, כי אם מקידוש לבנה אחת לקידוש לבנה האחרת.
לאחר הסתלקות חותנו, לא הסכים על אף ההפצרות המרובות לקבל עליו את עול ההנהגה, וקיבל על עצמו יחד עם שאר גדולי העדה בהתבטלות גמורה את מרותו של התלמיד הגדול של חותנו, הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלא, עד שנחשב לתלמידו המובהק.
בהיותו דבוק אליו בכל נימי נפשו, אף העלה את תורתו עלי כתובים, שנדפסו בשם מגיד דבריו ליעקב.
רק לאחר הסתלקות רבו מביאלא, בכ"ה סיון תרל"ו, נענה רבנו והחל להנהיג את העדה בנאדרזין, אותה ניהל כעשר שנים בחכמה ובתבונה על פי דרכו בקודש, כשהמוני בית ישראל משחרים לפתחו עד יומו האחרון.
עם היות ראשו מגיע השמימה, כשהוא ספון בביתו נאוה קודש ובקושי קיבל את פני הבאים לשחרו, היו רגליו מוצבים ארצה, בכל ענין שהיו שוטחים לפניו, אם בדבר עצה ותושיה, או ישועה ורחמים, היה בוחן באספקלריא המאירה שלו. העיד עליו רעו ואהובו הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר, "הוא יושב בחדרו הקטן, ובקי בטוב בכל העולם".
ביתו היה פתוח תמיד ללא כל פחד מגנבים, וכאשר נגנב חפץ כלשהו מביתו קודם פטירתו, הבין כי קיצו קרב, ואכן ביום ועש"ק פרשת ויצא ה' כסלו תרמ"ו עלתה נשמתו הטהורה בטהרה השמימה. נטמן באוהל חמיו הרבי מוורקא בבית החיים בווארשא. דברי תורתו נלקטו בספר ישרש יעקב.
(ישרש יעקב, באהלי צדיקים, עלים לתרופה).
הידר מאוד במצוות צדקה וזהירותו הרבה בבשר בחלב
פעם אחת דיבר עם חסידיו על כך שראוי לכל אחד לקבל על עצמו מצות עשה ולא תעשה, אותם יקיים בכל תכליתם. והיה נראה ממנו שהוא לקח לו ה'לא תעשה' של בשר בחלב, והעשה של צדקה.
אכן, מנהגו בבשר בחלב היה לפלא, כי לא לבד שלא אכלם בתוך אותו מעת לעת, אלא ביום שאכל חלב לא שתה אפילו מאותו בקבוק ששתה ממנו לבשר, היה לו מלבוש מיוחד לחלב, ועוד הרחקות יתירות.
בעשה של צדקה היה גם כן פלא, לאיש לא היה מובן מהיכן יש לו כל כך הרבה ליתן לצרכי צדקה, סכומים שלא היה אפשר דיהיו בחזקתו בדרך הטבע. כן היו לו כלים מיוחדים לדגים, מזלג וקערות.
