הרה"ק רבי יחיאל יהושע מביאלא זי"ע

הרה"ק רבי יחיאל יהושע רבינוביץ זצוק"ל מביאלא, נולד בה' טבת תרס"א לאביו כ"ק אדמו"ר רבי ירחמיאל צבי מביאלא שעדליץ (ובנו של הרה"ק רבי יצחק יעקב מביאלא) דור חמישי בן אחר בן וממשיך שושלת הקודש של היהודי הקדוש רבי יעקב יצחק מפשיסחא. ומגזע האדמורי"ם לבית אוז'רוב ואוסטרובה ולענטשנא.

אביו ר' ירחמיאל צבי שהוכתר לאדמו"ר באדר ב' תרס"ה נפטר לאחר כמה חדשים בהיותו בן כ"ח שנים, והשאיר את בנו היחיד הילד יחיאל יהושע יתום בן חמש. הוא גדל בבית סבו האדמו"ר מאוז'רוב והוכתר לאדמו"ר ע"י חסידי ביאלא בשנת תרפ"ד בהיותו בן כ"ג שנים.

האדמו"ר הצעיר רבי יחיאל יהושע ביסס את החסידות בשעדליץ והקים ישיבה שלמדו בה מאות תלמידים. בזמן השואה סבל מאד בגוף ובנפש אבל הצליח לברוח והיה מטולטל בסיביר ובקזכסטאן, גם בזמן טלטוליו מסר את נפשו על כל עניני הקדושה והיה שובר את הקרח בכדי לטבול בנהר.

בשנת תש"ז ניצל עם משפחתו בנסים גדולים, והצליח לעלות לארץ הקודש כשהוא שבור מהיסורים שעבר ורצוץ מיסורי הנפש על אבדן כל בית ביאלא. בתחילה גר בתל אביב, ובשנת תשט"ו עבר לירושלים בכוחות נפשיים עצומים החל לחדש את חסידות ביאלא בירושלים, וביתו נהפך לתל תלפיות של כל מבקש ה'. האדמו"ר מביאלא היה חבר במועצת גדולי התורה גדולי התורה וחשובי האדמורי"ם העריצוהו וראו בו את אחד משרידי הדורות הקודמים אוד מוצל מאש, והחשיבו מאד את דעתו בעניני הכלל.

תפילותיו היו בקול חוצב להבות אש ופעל ישועות בתפלתו לכלל ולפרט. מרן ה'בית ישראל' מגור זצוק"ל קרא לו בשם 'עמוד התפילה'. עלה בסערה השמימה בן פ"א שנים ביום כ"א שבט תשמ"ב.


נטילת ידים שחרית כהלכתה - סגולה להבנת הלימוד

לאדמו"ר בעל 'חלקת יהושע' מביאלא זצ"ל, נכנס יהודי ושח לו שהוא בעל משפחה גדולה עם הרבה ילדים, אך משום מה בנו הגדול בן ה-11 אינו מצליח בלימודו. ראשו חתום וסתום ועל אף שהחליפו תלמוד תורה ושינו את המלמדים נותר בסתימותו למגינת לב כולם.

רבינו עיין בקוויטל וביקש מהאב שיביא הנה את בנו הילד. כשהגיע הילד ביקש רבינו מהמשמש שיכניס לחדר קערה עם נטלה. לאחר מכן פנה רבינו אל הילד ושאל אותו אם הוא ילד טוב ואם הוא נוטל ידים בכל בוקר, והילד השיב בחיוב.

רבינו קם ממקומו, ונטל את ידיו לסירוגין כהלכה, כשהוא אומר לילד שיעקוב אחר נטילתו ויאמר לו אם גם הוא נוטל את ידיו כך. משראה הילד את סדר הנטילה, נענה ואמר שאינו נוטל ידיו כך, כי לא לימדוהו שכך צריך ליטול. מילא רבינו את הספל במים והורה לו ליטול ידיו כפי שהוא נוהג. נטל הילד את ידיו ארבע פעמים על היד האחת וארבע פעמים על היד השניה.

מיד הבין רבינו את שורש הבעיה, שהילד אינו נוטל ידיו כהלכה ומשכך נותרות ידיו טמאות במשך כל היום והתורה הקדושה אינה יכולה להיתפס בו. שוב מילא רבינו את הספר במים וביקש מהילד ליטול ידיו בשנית, אך עתה ייטול כפי שראה בראשונה, נטילת ידים לסירוגין כשרבינו עומד עליו בסבלנות ומסביר לו במפורט כיצד ליטול: תחילה יד ימין ולאחריה יד שמאל, שוב חוזרים ליד ימין ולאחריה יד שמאל, כך ארבע פעמים.

בסיום, הורה לו רבינו לשוב לביתו ומהיום והלאה ייטול את ידיו כפי שלימדו. ואכן מאותו יום ניכרו בו שינויים גדולים לטובה, ובתוך תקופה קצרה הצליח להשלים את הפער הגדול שהיה בינו לבין חבריו לספסל הלימודים עד כה.