הרה"ק רבי יחזקאל הכהן רבינוביץ מראדומסק זי"ע בעל "כנסת יחזקאל" י"ח חשון תרע"א

רבי יחזקאל נולד בשנת תרכ"ג, כבנו השלישי של אביו, הרה"ק רבי אברהם ישכר בער זיע"א בעל "חסד לאברהם" מראדומסק, שהיה בנו של הרה"ק התפארת שלמה זיע"א מראדומסק.
מנעוריו הצטין במדותיו הנאצלות, בתורה וביראה, שעות רבות מסתגר היה בחדרו ומתמיד בתורה הקדושה, שמו הלך לפניו כבקי בכל חדרי התורה. כבר בחיי אביו והוא אברך צעיר, נתמנה כרבה של "שדה חדש" - "נייעפעלד", ושמו הטוב הלך לפניו למרחקים.
לאחר הסתלקות אביו באלול תרנ"ב, לא הסכים לשבת על כסא אביו ברב ענותנותו, טען כי על אחיו הצעיר בעל אמת ליעקב זצ"ל, למלא את מקום אביו וכי האיצטלא הולמתו. ואלו האח לעמתו, אמר בתקף שעל אחיו לטול על שכמו את על ההנהגה.
נמנו וגמרו לקבל את הכרעת הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א בנדון, וכאשר יאמר כן ינהגו. משנכנס רבנו אליו, קבל את פניו בהכריזו "ברוך הבא הרבי מראדומסק", והוא אך בן עשרים ותשע שנים. מאז עזב את מקום רבנותו ועבר לראדומסק, להנהיג את העדה המיתמת שגדלה ביותר בימיו, דרכי האזור החלו הומות המוני חסידים שהגיעו לראדומסק ממרחקים, להסתופף בצלו ולשאל בעצתו.
בשנתו האחרונה התבטא כי 'השעה דוחקת לו, וכבר אין לו כח להסתובב בעולם שכלו שקר'. בליל שבת קדש האחרון לחייו כשאמר 'אשת חיל' בנגון המקבל בראדומסק, חזר פעמים רבות על הפסוק 'ותשחק ליום אחרון' בהתלהבות מפלאה, עד כלות הנפש.
במוצאי שבת קדש חיי שרה ח"י לחדש מרחשון תרע"א, נלקח ארון אלקים ובא השמש בצהרים, נשמתו הקדושה של רבנו עלתה בסערה השמימה והוא בדמי ימיו, בגיל ארבעים ושמנה. מנוחת כבודו באהל אבותיו הקדושים אשר בראדומסק. (כתר תורה, מרביצי תורה מעולם החסידות, מלכות בית ראדומסק).

זהירות בציצית סגולה לעשירות
היה זה בתקופת מלחמת רוסיה - יפאן שהתחוללה בשנים תרס"ד-תרס"ה. כל הדרכים מלאות היו בגייסות של המדינות שנלחמו זו בזו, וכיון שכך, גם היהודים סבלו רבות כתוצאה ממלחמה זו, אם יהודים שנאלצו לשרת בצבא, ורבים מהם לא חזרו בחיים לבתיהם הי"ד, ואם המוני יהודים שנאלצו לברוח מבתיהם למקומות אחרים כדי לגור שם עד יעבור זעם.
בין הנמלטים היה גם ר' שמואל, שנאלץ לברוח מביתו שברוסיה אל מקום אחר, עד אשר ימצא מנוחה לנפשו. כך הלך וגלה גולה אחר גולה כאשר אין איתו יודע עד מה, מתי יגיע כבר אל המנוחה ואל הנחלה. באחד הימים, בעודו יושב בעיר פלונית, שמע קול רעם מטוסים מעליו. הוא נבהל מאד, שכן הרגיש כי בעוד דקות מספר יפוצצו הללו את כל הסביבה וכל הנמצאים מתחתיהם, ואז גם אחת דתו להמית.
בשל כך קם שוב והחל להמלט לכל אשר נשאוהו רגליו, הוא רץ בין הקוצים ובין הברקנים, אבל אז הרגיש כי הציצית שלו נתפסה בין הקוצים, והפתילים של הציצית נקרעו... באותו רגע נעצר ר' שמואל על מקומו ולא המשיך להמלט, על אף הסכנה הגדולה שהיתה להמצא בטווח פגיעתם הרעה של המטוסים המפציצים שמעליו. אמנם נתון אני בכל רגע לסכנת מות, חשב, אבל מאידך, לא אלך לרגע אחד עם ציצית פסולה, ויהי מה! ואף באם אמות כאן במקום! - החליט.
כך נותר ר' שמואל על מקומו, באמצע השדה, כשאינו רואה מוצא מהסבך שנקלע אליו. משך יומיים שלמים שהה ר' שמואל לבדו בשדה, עד שנזדמנה לו סייעתא דשמיא מיוחדת. עודו יושב בשדה, חלף במקום יהודי פלוני, והלה, בראותו יהודי יושב באפס מעשה באמצע השדה, נחרד אליו וישאלהו לאמר: מה לך יושב כאן באמצע השדה בימים טרופים שכאלו? הרי סכנה לישב כך כאשר יש כאן את המטוסים המפציצים כל חלקה טובה? ור' שמואל סיפר לו ככל אשר אירע לו, הכיצד נקרעה הציצית שלו ולכן אינו יכול להמשיך בדרכו, כיון שאינו יכול ללכת עם ציצית פסולה.
למרבית הפלא, לאותו יהודי היה באמתחתו טלית קטן נוסף, וחיש מהר הוציא את הטלית קטן מחיקו ונתנו לר' שמואל. ר' שמואל לבש את הציצית, הודה ליהודי על חסדו אשר גמל עמו, ופנה לילך מהמקום תוך שהם נפרדים לשלום האחד מזולתו.
לימים, היגר ר' שמואל מרוסיה ונתיישב בפולין, שם פתח עסק כלשהוא, ואז, החלה ברכת ה' לשרות עליו בכל מעשי ידיו אשר עשה. החנות הקטנה הפכה לעסק גדול, ועם השנים לבית מסחר עצום, עד שבבית מסחרו עבדו פועלים רבים הסרים למשמעתו של ר' שמואל ועושים ככל אשר יצוה עליהם. הונו של ר' שמואל הלך וגדל, וילך האיש וגדל עד כי גדל מאד בעושרו העצום.
לצד עושרו הרב נודע ר' שמואל גם במידת חסידותו. חסיד מופלג היה למורו ורבו הרה"ק רבי יחזקאל מראדומסק זיע"א בעל ה'כנסת יחזקאל', ומעת לעת היה נוסע אל רבו כדי לקנות במחיצתו את דרכי השלימות בתורה ובחסידות.
באחת הפעמים עת הגיע אל הרבי, נפנה הרבי ושאלו שאלה שלא מן הענין: אמור לי ר' שמואל, הכיצד זה נעשית לעשיר גדול כל כך? הרי בשנים קשות כאלו קשה מאד ליהודי להתעשר בעושר רב כשלך. אפשר מעשה טוב בא לידך בשלו זכית להתעשר?" אלא שר' שמואל לא ידע להצביע על מעשה טוב מיוחד שעשה. ואולם, לאחר מחשבה, סיפר לתומו לרבי אודות המעשה שאירע לו בזמן מלחמת רוסיה-יפאן, אז נזהר מאד שלא לילך רגע אחד בציצית פסולה, על אף המסירות נפש הגדולה שהיה צריך לכך בזמן של מלחמה, עד שנזדמן לו יהודי שהמציא לו טלית קטן.
מששמע הרבי את הדברים, נענה ואמר לו: אכן, ר' שמואל בזכות הזהירות הגדולה שלך במצות ציצית זכית לעושר רב כל כך. שהרי חז"ל כבר אמרו (שבת לב:) 'כל הזהיר בציצית, זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים', ואתה, כיון שזהיר הנך ביותר במצות ציצית, זכית לעושר רב ולמשמשים שישרתו אותך.

(כתר כהונה)