הרה"ק רבי יוסף יצחק מליובאויטש זי"ע י' שבט תש"י
אורו של רבינו זרח בליובאוויטש ביום י"ב בתמוז תר"מ, כבן יחיד לאביו הרה"ק רבי שלום דובער [הרש"ב] זיע"א.
התחנך אצל מלמדים שונים, אך עיקר חינוכו קיבל מפי אביו. בהיותו בן אחת עשרה, נעצר בפעם הראשונה בימי חייו, אחר שיצא להגן על יהודי שהותקף בידי השוטר המקומי על לא עוול בכפו.
בגיל חמש עשרה נתמנה על ידי אביו לשמש כמזכירו הפרטי, כשהוא מטיל עליו משימות רבות למען הכלל. בהגיעו לפרקו, היה לחתן רבי אברהם שניאורסון, נכדו של הרה"ק הצמח צדק זיע"א. אחר נישואיו התמסר ביתר שאת בפעולותיו הרבות עבור הכלל, ברוחניות ובגשמיות.
בשנת תר"פ נסתלק אביו לבית עולמו ורבינו נקרא למלא את מקומו, היו אלו ימים קשים ליהדות, ימיו הראשונים של המשטר הקומוניסטי ברוסיה, אשר רדף באותה עת ביתר שאת כל מושג הקשור ליהדות ולתורה.
רבינו שקע עצמו בעבודת הכלל במסירות נפש, ולא הביט על התנאים הקשים ששררו אז ברוסיה ועל הרדיפות שרדפוהו הרשעים, דאג שמוסדות התורה שיסד אביו יוסיפו להתקיים, כשנאסר ללמד תורה לילדי ישראל, פעל לאסוף ילדים במרתפים ובעליות גג שילמדו תורה במחתרת.
שבעה פעמים נאסר בימי חייו, הפעם השביעית היתה הארוכה והמפורסמת ביותר, גם בבית הכלא הראה אז אומץ לב, דרש שיביאו לו את טליתו ותפליו, וכאשר לא נתמלאה בקשתו, הכריז שלא יטעם מאומה עד שיתנו לו להניח תפילין. גם כשנקרא לחקירה השיב שלא יענה לשאלות אלא אם תינתן לו האפשרות להתפלל בטלית ותפלין, והוא אכן ניצח, הרשעים הביאו לו תפיליו בעל כרחם.
הקומוניסטים זממו להורגו רח"ל, אך בזכות תפילות חסידיו בכל רחבי העולם, והתערבות בין לאומית למענו שיצרה פרסום רב וגל מחאות בכל רחבי העולם, שוחרר מידיהם בחיים.
אחר ששוחרר עבר בשנת תרפ"ח לריגה שבליטא, ומשם בשנת תרצ"ד לוורשה, ממנה פרש רשת ישיבות ברחבי פולין, לאחר שהנאצים נכנסו לפולין, נמלט בשנת ת"ש בניסים לארצות הברית וקבע בה מושבו, בכל מקום בו שהה, הקים חדרים ישיבות ומקוואות, נפטר בניו יורק בהיותו בן שבעים. (המאירים לארץ, גדולי הדורות).
כל יהודי הוא אות בספר תורה
אמר הרה"ק רבי יוסף יצחק מליובאוויטש (הרי"צ) זיע"א: "כל יהודי הוא אות בספר תורה, אך לא כאותיות הכתובות על גבי הקלף העלולות להיקלף, אלא כאותיות החקוקות באבן אשר אין אפשרות שהאות תימחק, אלא לפעמים מצטבר עליהן אבק ואינם נראים, כל מה שצריכים לעשות הוא לנגבן ושוב תתגלנה האותיות כבתחילה".
(ליקוטי שמואל)
'ראבאטו ניע ווידיאט' - העבודה אינה נראית
בשנת תרפ"ב, התקיימה ברוסטוב חתונתו של הרה"ח הרב אליעזר קרסיק ז"ל עם בתו של הרה"ח ר' נתן גורארי ז"ל. בחתונה היה נוכח רב העיר. בעת ה'קבלת פנים' התחיל הרב לספר בשבח עצמו. הוא אמר שיש לו בכתובים חיבור על נושאים שונים, ועכשיו הוא באמצע הכתיבה על הנושא של 'בית הרב'. מתוך דבריו היה ניכר שהוא מגזים בדבר.
אמר לו הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זיע"א: ישנו משל ששייך לדבריך: מעשה בפריץ שפגש בדרכו לביתו איכר שמלאכתו לקצור שחת. והכיר בו שהוא פועל מצויין. קרא הפריץ לאיכר ושאל אותו: כמה אתה מקבל עבור עבודת יום אחד? ענה האיכר: רובל אחד! אמר לו הפריץ: אתן לך שני רובלים ליום וגם כוס יי"ש משובח, התסכים לעבוד אצלי? ענה האיכר: בוודאי ובוודאי!
בבואם הביתה הוציא הפריץ מגל מתוצרת העיר וינה, שהוא הטוב והמעולה ביותר ועשוי מברזל מעולה. האיכר התרגש למראה עיניו שכן מימיו לא זכה לעבוד במגל משובח כזה. הוסיף הפריץ ואמר לו: את היי"ש אני נותן לך בתור מקדמה לפני העבודה.
האיכר שש ושמח על שנפל לידו לזכות במשכורת נאה, בכלי מעולה, והעולה על כולנה, כוס יי"ש עוד לפני התחלת העבודה. שאל האיכר את הפריץ: היכן מקום עבודתי? הכניס אותו הפריץ לאולם גדול ואמר לו: פה תעבוד! אמר האיכר: הרי אין כאן שחת. אמר לו הפריץ: מה איכפת לך? הנף את ידך והעבר את המגל הלוך ושוב כאילו אתה קוצר שחת. עבד האיכר כחצי שעה. לאחר מכן הציץ הפריץ לתוך האולם וראה שהאיכר יושב בטל.
נכנס הפריץ לאולם ושאל את האיכר: מדוע אינך עובד? אתן לך כוס יי"ש נוספת, אבל מעתה תעבוד בחריצות! ומיד הגיש לו הפריץ כוס יי"ש נוספת. עבד האיכר עוד כמחצית השעה. ושוב הציץ הפריץ לאולם וראה שהוא אינו עובד. שוב נכנס הפריץ ואמר לו: אתן לך עוד כוס יי"ש, אם תסכים להמשיך לעבוד כאן!
ענה לו האיכר: אף אם תכפיל את משכורתי ותיתן לי עוד כמה כוסות יי"ש, לא אסכים לעבוד כאן! תמה הפריץ: מדוע? ענה האיכר: איך אוכל לעבוד כאשר 'ראבאטו ניע ווידאט' [-העבודה אינה ניכרת]. והנמשל מובן, סיים הרה"ק הריי"צ את דבריו.
