הרה"ק רבי יוחנן מטאלנא זי"ע כ"ה כסלו תשנ"ט
רבנו נולד ביום י' אלול תרס"ו בבית אביו הרה"ק רבי דוד מרדכי מטאלנא זיע"א, נינו של הרה"ק רבי דוד זיע"א הרבי הראשון לבית טאלנא. בהיותו כבן שבע עקרה משפחתו לארצות הברית, בה למד בתלמוד תורה עץ חיים אחר המשיך שם בלימודיו במסגרת ישיבה קטנה.
כבר בשעת שמחת הבר מצוה שלו הביע רצונו ללמד בארץ ישראל, ובשנת תרפ"ב בהיותו כבן שבע עשרה, הגשים שאיפתו, הגיע לארץ הקודש, ונכנס ללמד בישיבת אהל משה שבעיר העתיקה בירושלים.
בישיבה התעלה בתורה, עד שזכה לקבל סמיכה מהגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ומהגאון רבי שמחה בונם ורנר זצ"ל. אחר שלוש שנים בארץ ישראל שב לבית אביו שבניו יורק, שם התבלט הן בלבושו החסידי והן בהנהגתו החסידית השורשית.
בשנת תרפ"ח היה לחתן הרה"ק רבי משה מסטרעטין טורונטו זיע"א, אחר נשואיו פקד עליו אביו לנהוג באדמורו"ת, ולאחר כמה שנים בניו יורק ובטורונטו, הקים חצרו במונטריאול שהיתה למרכז גדול לתורה ולתפלה לחסד ולחסידות.
חצרו במונטריאול הפכה לאבן שואבת לרבים, אף אדמורי"ם רבים שפקדו את העיר נתארחו בצלו, רבות פעל בה בעניני יהדות ושאר עניני הכלל.
בשנת תשי"ג הגשים שאיפתו מאז ועבר להתגורר בארץ ישראל, תחלה גר בירושלים בשכונת שערי חסד, בשנת תש"כ עבר לשכונת בית הכרם, ולאחר כשנתיים קבע מושבו בבית וגן ברחוב הפסגה.
ענותנותו היתה לשם דבר, לא פעם התבטא כי הוא משמש אך ורק כגשר עבור הדורות הבאים, שתפארת בית טאלנא תמשיך להתקיים בעולם. הרבה להסתיר ולהסוות את מופתיו הרבים ככל שעלה בידו, תמיד השתדל לאסוף לעצמו ביזיונות ככל שנתן.
בסוף ימיו נחלש, וביום ראשון של חנכה כ"ה כסלו תשנ"ט, אחר שברך את הברכות והדליק את הנר, עלה לגנזי מרומים, ברכת שהחיינו היו מילותיו האחרונות בעולם.
ברכת שהחיינו קודם הסתלקותו
כל ימיו סיפר הרה"ק רבי יוחנן מטאלנא את הסיפור הבא בנר ראשון של חנוכה:
"הרבי הקדוש, רבי חיים מאטיניא, בנו של הרבי הקדוש רבי ברוך הגר מוויזניץ, דיבר כל ימיו על קושיה שמציקה לו: יהודי מתכונן במשך כל ימי חייו ואוגר צידה רוחנית לנשמתו, העולם הזה הוא זמני וחולף, ואילו עולם הנשמות הוא נצחי ותמידי. יוצא אם כן, שרגע המעבר בין העולם הזה לעולם הבא, רגע פטירתו של היהודי, הינו רגע שמתכוננים אליו כל החיים.
בכל חג ומועד אנו מברכים ברכת "שהחיינו" על התחדשות הזמן והמצוות שהגיעו עם המועד. אמנם ברגע פטירתו של האדם מן העולם קשה להגדיר את המצב כ"תחייה", בעת שיהודי "נפטר" מן העולם. אולם על זמן כה נשגב היה מן הראוי לברך ברכת "שהחיינו", שכן חיכינו לכך משך כל החיים. כך הקשה הרבי מאטיניא.
קושיה זו נותרה ללא מענה עד לליל הדלקת נר חנוכה הראשון באחת השנים. סיים הרבי מאטיניא להדליק את נרות החנוכה עם ברכת "שהחיינו", ונסתלק במפתיע לבית-עולמו...
או אז הבינו מקורביו שברוח קדשו צפה את העתיד ורמז להם על כך והם לא השכילו להבין זאת". עד כאן סיפר הרה"ק רבי יוחנן מטאלנא מדי שנה בנר א' של חנוכה.
מיד לאחר הדלקת נר חנוכה בלילה הראשון בשנת תשנ"ט נסתלק גם רבי יוחנן מטאלנא לחיי עולם הבא, כאשר הוא זוכה לברך ברכת "שהחיינו" על הדלקת נרות החנוכה, ובכך הבינו חסידיו את פשרו של הסיפור שנהג לספר בכל שנה.
מעלת לימוד בחברותא
הרה"ק רבי יוחנן מטאלנא זיע"א הראה לנכדו את דברי הגה"ק רבי יעקב עמדין בעל הסידור 'בית יעקב', בקונטרס 'סולם בית אל': איתא בגמרא על הפסוק 'חרב על הבדים', חרב על תלמידי חכמים הלומדים בד בבד ולא עוד אלא שמטפשים, חוטאים, שצריכים ללמוד דווקא בצוותא בחברותא, שאין הצלחה בכזה לימוד רק לימוד עם שותפים. ומוכיח שם לבאר בשכל, שדין זה נאמר רק בחוץ לארץ שהרי כל האמוראים בעלי המימרות התגוררו בבבל, אבל בארץ ישראל, ארץ הקודש, אוירא דארץ ישראל מחכים, ויכולים ללמוד ביחיד ולהצליח.
והוסיף האדמו"ר מטאלנא לומר, שאע"פ שכל דבריו בוודאי אמת הם, גם בארץ ישראל יהיה יותר הצלחה בלימוד בחברותא כנאמר (קהלת ד, ט) טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד..
