הרה"ק רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר זיע"א בעל דברי יואל, ויואל משה ועוד כ"ו אב תשל"ט
מרן הגה"ק רבי יואל טייטלבוים זיע"א, נולד בעיר סיגעט שבאונגרין, ביום י"ח טבת תרמ"ז, לאביו הרה"ק ר' חנניא יום טוב ליפא מסיגעט זיע"א הקדושת יום טוב בהרה"ק ר' יקותיאל יהודה זיע"א הייטב לב מסיגעט (בהרה"ק ר' אלעזר ניסן מדראביטש זיע"א בהרה"ק ר' משה מאוהעל זיע"א הישמח משה).
בשנת תרס"ד נשא את הרבנית הצדקנית מרת חוה ע"ה בת הרה"ק ר' אברהם חיים הורויץ מפלאנטש זיע"א בנו של הרה"ק ר' משה מראזוואדוב זיע"א חתן הרה"ק הייטב לב מסיגעט זיע"א בהרה"ק ר' אליעזר"ל מדזיקוב זיע"א בהרה"ק ר' נפתלי צבי מראפשיץ זיע"א, וממנה נולד לו ג' בנות ואחת מהן נישאה להגה"צ ר' יקותיאל יהודה מסעמיאהלי זצוק"ל.
בחודש אלול תרצ"ז נשא בזיוו"ש את הרבנית הצדקנית מרת אלטא פייגא ע"ה בת הגה"צ ר' אביגדור שפירא מטשענסטחוב זצוק"ל, נכדו של הרה"ק מצאנז זיע"א ועוד.
בשנת תרע"א נכתר לאב"ד ארשיווא, ובשנת תרפ"ו עבר לכהן בקראלי, בשנת תרצ"ד עלה לכהן בעיר סאטמאר אשר על שמה נתפרסם. עבר את ימי הזעם וניצל בניסי ניסים כאשר יצא לחרות והגיע לשווייץ ביום כ"א כסליו תש"ה.
משם עלה לארה"ק והתעכב בה עד אלול תש"ו, ואז נסע לאמעריקא ונתיישב בה בעיר וויליאמסבורג, ויסד מוסדות עולם והפיח רוח חדשה על אדמת אמעריקא.
בקיץ תשי"א נתעטר להיות נשיא העדה החרדית, וביום ז' סיון תשי"ג כשנסתלק לגנז"מ הגה"ק ר' זעליג ראובן בענגיס זיע"א גאב"ד פעיה"ק ירושת"ו נתעטר הרה"ק בו ביום לכהן במקומו כגאב"ד ירושת"ו עד לפטירתו.
וכמה פעמים עלה ארי מבבל לחונן את ארץ הקודש לבקר ולחזק את בני עדתו.
בשנות תשי"ב, תשט"ו, תשי"ט, תשכ"ה, ומדי שנה בשנה שלח מכתב ברכת השנה לבני העדה החרדית. וכן מדי תקופה היה שולח מכתבי חיזוק בענינים העומדים על הפרק.
בשנת תשל"ו השתקע בעיר קרית יואל שבמאנארא, עד להסתלקותו ביום כוא"ב - כ"ו אב תשל"ט ושם מנוחתו כבוד.
השאיר אחריו ברכה ספה"ק דברי יואל על התורה ומועדים שו"ת דברי יואל ויואל משה על הגאולה ועל התמורה ועוד.
כך ניצל מגזיזת זקנו הק' מהצוררים הנאצים ימ"ש
סיפר הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זיע"א בעת ששהה בעיר ירושלים על אודות הנס הפלאי אשר קרה אותו בהיותו במחנה השמדה אצל הנאצים ימ"ש בענין זְקָנוֹ.
רבינו הקדוש סבב אז את פניו הקדושים עם מטפחת כדי לכסות את זקנו הקדוש שלא יתנפלו עליו להשחיתו. באותה העת הגיעה השמועה שהנאצים ימ"ש באו פתאום למקום אשר נשי ישראל היו אסופים שם וגלחו את שער ראשן והבינו כולם שהסכנה מרחפת על זקן רבינו, ועוד מעט הם באים להשחיתו ולכן חיפשו מספריים לרבינו כדי שיהיה לו מוכן לעת הצורך ויוכל לסלק זקנו מבלי חשש איסור תורה על כל פנים, ולא יסתכן בנפשו כי הרשעים ימ"ש היו הורגים על זה, והניחו המספריים בתוך השק הקטן שהיה שייך לו, אך הוא אמר שאינו חפץ להיזקק לזה בשום אופן.
כשהגיעו הקאמיסאר [-הקצין] והרופא לרבינו, כבר היה לעת ערב והחושך כבר כיסה את עין הארץ והוליכו עמהם נר עלעקטרי גדול פראדזשעקטער, להאיר לפניהם ובעת בדיקת זקן רבינו שאל הרופא את רבינו למה כסית את פניך במטפחת ורבינו השיב לו שדבר זה יש לו ענין עם האזנים והפה.
ציוה הרופא להתיר את המטפחת, ובעת הסרת המטפחת נגלה זקנו הקדוש, והקאמיסאר האיר את המקום בהנר העלעקטרי הנ"ל, והרופא הביע, 'זה הוא זקן נקי ויוכל להשאר' [עס איז א ריינס בארדע עס קאן בלייבען].
כשסיפר הרה"ק ה'דברי יואל' את המעשה הזה, הביע על זה ברוב ענוותנותו 'אינני יודע עד היום מה קרה אז'.
