הרה"ק רבי יהושע מדזיקוב זיע"א בעל עטרת ישועה י"א טבת תרע"ג

הרה"ק רבי יהושע מדזיקוב זי"ע נולד בשושן פורים תר"ח לאביו הרה"ק רבי מאיר ה"אמרי נועם" זי"ע.

כבר בילדותו נודע כעילוי עצום. בשנתו הי"ח הו"ל קונטרס "עמק הלכה" על הסוגיות הקשות שבש"ס, והרעיש בו את העולם התורני.

בגיל צעיר שידכו זקינו הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב עם בת אחד מגדולי חסידיו, הנגיד רבי לייביש רייך מריישא.

בחיי אביו כיהן כרב הצעיר מדזיקוב, ולאחר הסתלקות אביו בשנת תרל"ז, מילא מקומו בהנהגת העדה הגדולה. אלפים ובהם גאונים ות"ח הסתופפו בצילו. ערום ביראה היה, בחכמה ובפקחות עצומה הסתיר את גדלותו האמיתית מעין רואים. היה מלחין ומנגן בחסד עליון.

בשנותיו האחרונות הלך ונחלש ובי"א בטבת תרע"ג נתבקש לישיבה של מעלה, ומנוחת כבודו באהל בדזיקוב.

הותיר אחריו ברכה את ספריו "עטרת ישועה", וקונטרסי "עמק הלכה", "תוספת מצוה", "דרך מלכים" ו"קדושה משולשת" על סוגיות.

הטעם שיש אנשים שאוהבים את הצדיק רק אחרי מותו

בדרך הלצה, כי יש הרבה אנשים שאינם מאמינים בצדיקי הדור ובכל זאת כאשר הצדיק נסתלק והולך בדרך כל הארץ אז לובשים עצמם אדרת שער למען כחש ואומרים אוי לנו כי לא ידענו כמה גדול כח הצדיק הזה ועכשיו אנו מכירים שהי' באמת צדיק, כאשר רמזנו בפסוק זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד), דהיינו, שכל אחד ואחד מחבב ומנשק את הס"ת מחמת שעומדת בארון הקודש ורואה כל מעשה בני אדם ואינה מוכיחה את שום אדם, אבל את הצדיק וראש הדור המה שונאים מחמת שיראים מפניו לעבור עבירה כי הוא מוכיח אותם.

וע"ז אמרו ז"ל הני בבלאי טפשאי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבא [מכות כב ע"ב] (ושם איתא כמה טפשאי שאר אינשי). רק אם הצדיק נסתלק והוא ג"כ מונח בארון בקבר הם נעשים לו אוהבים ומחזיקים אותו לצדיק גדול מחמת שאז אינו מוכיח אותם והוא כמו הס"ת.

וזה פירוש הפסוק זאת התורה, היינו הס"ת, דומה לאדם כי ימות שמונח באוהל בקבר, כי אז הם שוים שכל אחד מחבב אותם, אבל אם הוא בחיים חיותו הם שונאים אותו.

(עטרת ישועה – פרשת יתרו)

ויועיל לשכחה

שח העטרת ישועה מדזיקוב זי"ע בדרך צחות, על מה שנדפס בסוף כל מסכת לפני נוסח "ההדרן": "ויאמר זה ויועיל לשכחה", שבדרך כלל כשלומדים גמרא ומסיימים דף אחד אז מתחילים דף השני ושוכחים מה שלמדו בדף שלפניו, כי האחרונות משכחות את הראשונות, וכן בכל דף ודף. נמצא שדף האחרון של המסכתא זוכרים לנצח, ומה אפשר לעשות לשכוח גם את זה, - יאמרו ה"הדרן" וזה יועיל לשכוח גם דף האחרון.

(י"ג אורות - ח"ב עמ' ר"ב)