הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע מהר"י כ"ג שבט תרנ"ד
הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זצוק"ל נולד בשנת תקפ"ה בעיר בעלזא, לאביו הרה"ק השר שלום מבעלזא זצוק"ל ולאמו הרבנית מלכה ע"ה.
בהגיעו לפרקו (ב' תמוז תקצ"ט) נשא את הרבנית רבקה מרים ע"ה בת הרה"ק ר' שמואל אשכנזי זצוק"ל לאחר שנתאלמן מזוגתו הראשונה (נפטרה כ"ז אדר תרמ"ג) נשא בזיוו"ש את הרבנית שרה מירל ע"ה בת הרה"ק ר' אברהם יהושע העשיל אשכנזי מבאזיליא זצוק"ל (חתן הרה"ק ר' יוסף דוד מאליק זצוק"ל).
עם פטירת אביו הק' בשנת תרט''ו, מילא את מקומו ברבנות העיר בעלזא. נודע במלחמתו הרמה נגד המשכילים ומהרסי הדת. נלב"ע כ"ג שבט תרנ"ד ומנו"כ בבעלזא.
בלי פשרות
הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זיע"א, במלחמתו עם המתחדשים, כאשר פעם שלחו לו לבקשו שרצונם להפגש עמו כדי לדון ולהתפשר על איזו פשרה של וויתור מההקפדה והדקדוק במנהגים שהיראים מקפידים. השיב להם שהוא זקוק לשלשה ימי מחשבה כדי להתיישב בדבר. וכעבור שלשה ימים השיב להם כי חשב היטב ואחרי העיון בדבר לא מצא שום אפשרות להתפשר עמהם. והסברו היה, שחס ושלום לוותר או להתפשר על אחת ממצוות התורה שבכתב או שבעל פה, חלילה הס מלהזכיר, דבר זה אף לא יעלה על הדעת, והוא הדין אף בגדרים וסייגים וכיוצא בהם, גם כן לא תעלה על הדעת כלל וכלל לעשות בהם חס ושלום איזו פשרה כל שהוא חלילה. אמנם הוסיף ואמר: מתחלה חשבתי כי אכן מצאתי מקום לפשרה בדבר פעוט, והוא מה שנהגו בקרב בני ישראל, כי כאשר באים לשרוף את הצפרניים הקצוצים, הרי גם קוצצים שני קיסמים דקים משולחן של ארבע רגלים ומצרפים את הקיסמים לצפרניים, ושורפים כאחד את הצפרניים עם הקיסמים, ובזה אמרתי מתחלה שאולי ניתן להתפשר בו, דהיינו באופן שלא יזדמן שולחן של ארבע רגלים, יהיה אפשר להסתפק בקיסמים משולחן של שלש רגליים, אלא שנמלכתי בדעתי וחזרתי ממחשבתי זאת ואמרתי: חס ושלום לא יעשה כן בישראל חלילה, משום שאף מנהג קל כזה שהונהג בקרב ישראל אין לוותר עליו בשום פנים ובשום אופן, כי אם יוותרו אפילו רק במנהג כזה יגרום הוויתור שיבואו ממנו גם חס ושלום לעקור גופי תורה חלילה השם ישמרנו ('שנות ביכורים' מידות פרק יד).
*
על הפסוק (שמות כא א): 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם', ודברי בעל הטורים: משפטים - נוטריקון הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט (סנהדרין ו:), הגיד הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זיע"א: הנה הדבר פלא, קבלת התורה הוא בפרשת יתרו ומיד אחר פרשה זו מתחילה תורתינו הקדושה 'ואלה המשפטים', היינו דינים הנוגעים בין אדם לחבירו, דיני נזיקין חבלות שומרים וכו'. ואם כן, נשאלת השאלה, מדוע סידר מרן הבית יוסף את ארבעת חלקי שולחנו הטהור בצורה שחלק חושן משפט הוא לאחרונה, הלא היה מהראוי לסדר את חלק חושן משפט לראשון מארבע חלקי השלחן ערוך, כי הרי כן הוא הסדר בתורתינו הקדושה, כי מיד אחר קבלת התורה פותח 'ואלה המשפטים'.
איהו מותיב ואיהו מפרק, הרים קולו ונשמע קולו בבואו אל הקודש ליישב דרכו של מרן הבית יוסף, וכה היו דבריו, שהבית יוסף סידר כן בכוונה עמוקה, כי בשו"ע חושן משפט בתחילת הלכות דיינים (סי' יב) פוסק, מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה הדין אתם רוצים או הפשרה וכו', וכל בית דין שעושה פשרה הרי זה משובח. וכן רמז בעל הטורים בריש פרשת משפטים 'המשפטים נוטריקון הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט'. על כן הבית יוסף שיכל את ידיו וסידר חלק חושן משפט במקום הרביעי של ארבע חלקי שו"ע, כי אלו היה מסדרו בחלק הראשון, היו טועים וחושבים שבכל ארבע חלקי שולחן ערוך מצוה לפשר, אבל לא כן הדבר, כי בכל דיני השו"ע אי אפשר לפשר, אין פשרות ואין ויתורים, כי כל הדינים קשורים למצות התורה, ובקיום המצות אין מקום לפשרות, רק צריך לקיימם כאשר קבעו חז"ל והפוסקים ביתד שלא תמוט, אבל חלק חושן משפט הוא קובע הדינים שבין אדם לחבירו, עניני כספים, בזה יכול האדם לוותר ולהתפשר, ואדרבה מצוה להתפשר בכדי להמנע.
