הרה"ק רבי חיים פאלאג'י מאיזמיר זי"ע בעל 'מועד לכל חי' י"ז בשבט תרכ"ח
הגה"ק רבי חיים פלאג'י נולד לאביו חכם יעקב פלאג'י בשנת תקמ"ח באיזמיר.
בשנת תקע"ג קיבל את הסמכתו כחכם השלם על ידי סבו הראשון לציון חכם רפאל יוסף. כל ימי חיי אביו, חכם יעקב, לא נאות חכם חיים פלאג'י לקבל עליו תפקיד ציבורי, ורק בשנת תקפ"ח הסכים לכהן כדיין בבית דין וכראש ישיבת 'בית יעקב רבי' באיזמיר.
בשנת תקצ"ז נתמנה מרן הגר"ח פלאג'י לאב בית דין הגדול באיזמיר, ובשנת תרט"ו נתמנה למשרה הרמה ביותר באיזמיר 'החכם באשי'.
מרן הגר"ח פלאג'י היה לפה לעניי קהילתו, והיה מוכיח את העשירים בדרשותיו. תיקן תקנות והקים מוסדות צדקה וחסד. חכם חיים פלאג'י פעל להקמת בית חולים יהודי באיזמיר ולשם כך גייס נדבנים ידועים.
רבינו חכם חיים פלאג'י התפרסם בספריו הרבים, כ-80 במספר, אותם התחיל לכתוב בגיל 16. ספריו עוסקים בקשת רחבה של נושאים: 7 חיבורים על התנ"ך, 9 חיבורים על התלמוד, 15 ספרי מדרשים ודרושים, ספרי מוסר ו24 חיבורים בהלכה, קבלה, שו"ת וספרים רבים נוספים. בסיום כתיבת כל ספר, חכם חיים פלאג'י היה עורך סעודת מצווה, והיה מחלק את ספריו ללא תמורה. את ספריו מעולם לא מכר.
ביום י"א באב תר"א, התחוללה שרפה באיזמיר, בה חרבה שכונת היהודים ועלו באש 54 מספריו. במהלך השנים, שיחזר רבי חיים חלק מכתביו, והוציא לאור עשרות מהם, מיעוטם נותרו עדיין בכתב יד.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ז שבט תרכ"ח. הוא נקבר בבית העלמין העתיק באיזמיר.
אזהרת הגר"ח להיזהר מלהתקוטט עם בני ביתו בערב שבת
כתב רבינו חיים פלאג'י זצ"ל בספרו כף החיים (סימן כז אות לה): כתב החיד"א בספרו מורה באצבע (סימן קמ) בהעלות המנחה בערב שבת קודש, הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו, והרבה טורח הסטרא אחרא לחרחר ריב. והאיש הירא יכוף את יצרו, ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה, ואדרבה יבקש שלום. ואנכי עבדו מוסיף על דבריו, דאני הגבר ראה עני, שבכל בית שהיה מחלוקת בערב שבת לעת ערב או בליל שבת, היה בדוק ומנוסה כי רעה נגד פניהם, ולא יצאו נקיים באותו שבוע באיזה מקרה רע, דוק ותשכח.
ופעם אחת בליל שבת בשנת תקע"ה, שמעתי שהשכן היה עושה קטטה עם אשתו אחר הקידוש על דבר מאכל, ותכף קמתי מעל שולחני והלכתי וישבתי על שולחנו, וכשראו אותי נבהלו נחפזו, ועשו שלום ביניהם. ובכל פעם שהיה רואה אותי היה מחזיק לי טובה, ואומר אלי אותה הלילה היתה לי לאות ולזיכרון, שלא עשיתי עוד קטטה עם אשתי אף שעברו ימים ושנים.
וזה כתבתיהו בספר, כדי שממני יראו וכן יעשו כל אחד עם שכנו הקרוב אל ביתו, והיתה הרוחה, שאם הוא משים שלום בין אדם לחבירו ובין איש ואשתו, לא יתכן שהוא יעשה קטטה ומחלוקת, ומרבים שלום בעולם".
(כף החיים - סימן כז אות לה)
התנאי הראשון שצריך להתקיים בדרשן
הפסוק אומר בשיר השירים (ד יא): נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן (שיר השירים ד, יא), ודרשו על כך רבותינו (בשיר השירים רבה): "רבי יוסי אומר: כל מי שאומר דברי תורה ברבים, ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה - שבא מצוף, נוח לו שלא אמרן".
וביאר רבינו חיים פלאג'י זצ"ל: התנאי הראשון שצריך להתקיים בדרשן: "כל מי שאומר דברי תורה ברבים, ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף, נוח לו שלא אמרן" - הדברים צריכים להיות חביבים כדבש, דבש הוא הדבר הכי מתוק ונפלא שיש, אך רק בתנאי אחד - שלא אוכלים ממנו יותר מדאי. 'דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו' (משלי כה, טז). כך גם צריך הדרשן לומר דברים ערבים, אך לא להאריך, כדי שחלילה לא יבואו לקוץ בדברים.
