הרה"ק רבי חיים מקאסוב זי"ע בעל 'תורת חיים' כ"ה אייר תרי"ד
הרה"ק רבי חיים מקאסוב זי"ע נולד בשנת תקנ"ה לאביו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאסוב זי"ע בעל אהבת שלום.
מילדותו ניכר בו כי לגדולות נוצרו, וכבר אז זכה לגילוי אליהו הנביא. בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית הצ' מרת ציפורה ע"ה בת הרה"ק רבי יהודה מאיר משפיטיבקא בן הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע.
בימי חורפו הצניע והסתיר את גדלותו ופרישותו, אולם גדולי דורו הפליגו עד מאוד ברום קדושתו כשבא אל הרה"ק מפטא הראה לו חביבות יתירה ואמר לבנו הרה"ק מזינקוב ראה נא צדיק בן צדיק מלך בן מלך האיך תוארו.
לאחר הסתלקות אביו מילא את מקומו בקאסוב, והיה מגדולי מנהיגי דורו, שימש יחד עם הגה"צ רבי מרדכי זאב איטינגא גאב"ד לבוב כנשיא קופת רמבעה"ן כולל עסטרייך ליהודי גאליציה בוקובינא מארמורש והונגריה שעל לארה"ק.
נתבקש לישיבה של מעלה בכ"ה באייר תרי"ד ומנו"כ בקאסוב, השאיר אחריו ברכה דברי תורה מכתי"ק שנקראו בשם תורת חיים.
צימוק מבית דין של מעלה
בצעירותו של פוסק הדור הגאון רבי שלמה דרמר בעל הבית שלמה היה סוחר עשיר בעל אחוזה, אבל בהיותו בר אוריין בעל ראש גאוני שידלו רבינו [הרה"ק התורת חיים מקאסוב] שיעזוב את עולם המסחר ויקבל עליו עול הרבנות. ואמנם נעתר לבקשתו וניאות לקבל הצעתו.
והנה כעבור מספר שנים, פעם חלה הבית שלמה קשות. באחד הלילות חלם כי הוא עומד בפני בית הדין שלמעלה. הוא הבין שהוא זמן לדין תורה יען כי לא פסק נכון באיזו הלכה.
לפתע נפתחה הדלת ונכנס לשם רבינו. בהיכנסו, עלתה בלב הגאון כעין תרעומת על רבנו כי הוא האשם בכל העמדתו לדין, שהרי רק הודות להפצרותיו הסכים לקבל עליו את עול הרבנות.
רבינו נגש אליו, נתן לו צימוק לידו, ובזה התעורר. את החצי הצימוק האכלה את הגאון והבריה לחלוטין, כאשר החצי השני מסר לילדיו, ובמשך שנים רבות החזיקו בשמירה.
('נזר החיים' עמ' עא)
רש"י הקדוש פתר לי החלום לטובה
כתב הגה"צ ר' אלתר אליקים שפירא אב"ד וויקנא זצ"ל, נכד הרה"ק מקאריץ זיע"א והרה"ק משפיטאווקא זיע"א:
בשנת תר"ח בעת שהיה שולט מגיפת החולי רע בעולם רחמנא ליצלן שהפילה חללים לרוב, חלם לו לדודי הרה"ק רבי חיים מקאסוב זיע"א את הפסוק 'וימת תרח בחרן' (בראשית יא לב), והיה לו עגמת נפש מזה כי היה נראה שמרמז 'וימת' על ענין המיתה ב'תרח' אותיות תר"ח מנין השנה.
וחשב שיסע אל מחותנו הרה"ק רבי ישראל מרוזין זיע"א שיפתור או ייטיב לו את החלום, ובתוך כך התיישב בדעתו הקדוש לראות מה שפירש"י ז"ל על הפסוק ומצא שפירש, 'בחרן - הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם היה חרון אף של מקום בעולם'.
אמר ה'תורת חיים', רש"י הקדוש פתר לי החלום לטובה, עד עתה היה רע וחרון אף, ומכאן ואילך יתהפך הדבר ותפסק המגפה ויהיה חיים ושלום וכל טוב בעולם, וכן היה
(ספיר ויהלום מקץ ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
איך שייך להדפיס מראש טופסים לבכור בהמה?
מכיון שבכור בהמה טהורה חלה עליו קדושת בכור [ואסור בגיזה ועבודה עד שיפול בו מום] לכן מצוה לשתף את הגוי בבהמה המבכירה [במכירת איבר עיקרי או הבהמה כולה] כדי שלא יבואו לידי מכשול. [ראה יו"ד סי' ש"כ ס"ו ונו"כ]
ממרחבי הארץ היו מגיעים למושב קוממיות, בעלי רפת שומרי מצוות. שם פנו אל הרב זצ"ל לערוך את המכירה ההיא. והוא הידר בזה בכל דרכי הקנינים האפשריים. כמו כן היה מכין אז שטר מכירה מיוחד לשם זה, והשטר נכתב כל פעם מחדש.
פעם אחת שאל את הרב, נאמן ביתו, הרה"ג ר' משה יעקב סיגלר זצ"ל, למה צריך לחזור ולכתוב כל פעם את השטר כולו? הרי שייך להדפיס ולהכין מראש מאות טופסי שטר כאלה, שיהיו מוכנים תמיד [כשטרי מכירת חמץ] ואז ימלאו בו את הפרטים? ומה עוד שלפעמים מגיעים אנשים ברגע האחרון קרוב ללידת הבכור.
"איך שייך להדפיס מראש טופסים לבכור בהמה?" תמה וקרא הרב בכל אש אמונתו: "הרי אומרים: אחכה לו בכל יום שיבוא". וכשיבנה המקדש ובכור בהמה יהיה קרב על גבי המזבח, שוב יהיה אסור לערוך מכירה כזאת, להפקיע את הבכור מקדושתו [ראה ט"ז שם סק"ה]. הגע בעצמך! כמה נתבייש אם יבוא המשיח וימצא בידינו מספר כה רב של טופסי שטר המספיקים אולי לעשר שנים. הרי זה מראה ח"ו שלא ציפינו לביאתו למשך כל השנים האלה... "?
