הרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ זי"ע בעל באר מים חיים כ"ז כסלו תקע"ח
הרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ נולד בשנת תק"כ לאביו הקדוש רבי שלמה, מרביץ תורה בק"ק הורדאנא, נצר מגזע אראלים ותרשישים. מסופר, שזכה להוליד נשמה קדושה זו בזכות מסירותו הנפלאה עבור מצות חליצה לאשת אחיו שהתגוררה מרחק רב מעירו. בשובו משם נגלה אליו אליהו הנביא זל"ט ובישרו כי יפקד בבן זכר בעל נשמה גבוהה וקדושה, אשר אור תורתו וקדושתו תאיר ותזרח על פני תבל.
בנעוריו קיבל את תורתו - יחד עם הגה"ק בעל "דעת קדושים" מבוטשאטש - מפי רבו בנגלה הגאון רבי צבי הירש קרא, רבה של בוטשאטש.
באותו זמן החל גם להסתופף בצל רבו המובהק הרה"ק רבי יחיאל מיכל המגיד מזלאטשוב זי"ע. שם התבלט כאחד המיוחדים שבחבורה, כשרבו מרעיף עליו אהבה וחיבה מיוחדת.
בשנת תקמ"ט נקרא אחר כבוד לכהן פאר כרבה של טשערנאוויץ, בגליל בוקובינה, שם הנהיג ברמה את עדתו, אשר אהבוהו אהבה עזה.
עשרים ושלש שנים ארכה כהונתו, עד אשר פרצה המלחמה בין אוסטריא לרומניא, וכתוצאה מכך עבר כל חבל בוקובינה לידי האוסטרים, שהחלו להצר את צעדי היהודים כשגזרו לאסור תפילה בציבור, וכן על חובת הלימוד בבתי"ס הממשלתיים.
רבינו שלחם כנגדם בכל עוז, כאשר הקהיל קהילות ברבים ולימד את עדתו תורת ה', נאסר ע"י השלטונות. לאחר מאמצים מרובים הצליח להשתחרר והוכרח לעזוב את העיר.
עם שחרורו התכונן למלאות את שאיפתו העזה מאז, לעלות ולחונן את עפרה של הארץ הקדושה. בדרכו לא"י, עבר דרך עיר בוטשאן, ולהפצרת בני העיר נעתר לכהן פאר בעירם. שלש שנים שהה שם עד אשר עלה בידו להגשים את מאוייו לעלות לא"י.
שם השתקע בעיה"ק צפת, ובה חי את שארית ימיו בקדושה ובטהרה עד יום הסתלקותו לגנזי מרומים ביום כ"ז כסלו, תקע"ח, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
האם אכן גבה ראש רבינו בשבת?!
"הגאון [רבי דוב בעריש ויידנפלד] אב"ד טשעבין זצ"ל רגיל היה לומר, שמה שאומרים שבעל הסידורו של שבת והבאר מים חיים זי"ע היה גבוה בשבת קודש מכל ימות החול, הכוונה הפשוטה שבימות החול מגודל השתתפותו בצער השכינה היה כפוף בקומתו, ובשבת קודש בהרגישו קדושת השבת כפי מדריגתו נתיישרה קומתו, ולכן היה ניכר ונראה לכל רואיו עם ראש גבוה מימות החול".
('שיחתן של עבדי אבות' לר"א הלפרין, ח"ב עמ' פא)
'נתון תתן' אפילו מאה פעמים - במסירות נפש
כשהיה הרה״ק רבי חיים מטשערנוביץ זיע"א, בעל 'באר מים חיים', מלמד דרדקי בימי חורפו, למד עם התינוקות של בית רבן בפרשת ראה חומש ופירש"י. וכשהגיע לפרש הפסוק 'נתון תתן לו', ופירש"י: 'נתון תתן', אפילו מאה פעמים, קלט אחד מהתלמידים את הדברים במוחו, ורצה לנסות את הרה"ק במצוה הזאת. כשהגיע זמן תשלום שכר הלימוד, שלח אבי הילד עם בנו את כסף שכר הלימוד בסך זהוב אחד, והלך הילד ופרט הזהוב למאה פרוטות, ונתנו לה'באר מיים חיים'. הרבי לקח את הכסף ונתנו בכר המיטה שנמצא בחדר הלימוד. ושוב הלך התלמיד והזמין עני אחד שיבקש צדקה מאת הרה״ק ה'באר מיים חיים' ובא העני וביקש נדבה, וכמנהגו קם הרה"ק בזריזות ונתן לעני פרוטה, ושוב בא העני לבקש נדבה ושוב חזר הרה"ק ונתן הפרוטה לעני, וחוזר חלילה, העני מבקש עוד ועוד, וכל פעם קם הרה"ק בסבלנות גדולה להביא לו הצדקה, פרוטה אחר פרוטה עד מאה פעמים, ומכל שכר הלימוד לא נשאר בידי ה'באר מים חיים' מאומה לצורך פרנסת ביתו.
כשראה התלמיד את גודל צדקת רבו, מיד ביקש ממנו מחילה. נענה הרה"ק ואמר לו שמאז שהיה נער, מיד כשלמד הרש"י, גמר בלבו לקיים הדברים בכל מסירות נפשו כל ימיו.
(ספיר ויהלום פר' ראה ע"ז - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
מסופר, הרה"ק רבי אלעזר מקאזניץ זצ"ל נסע פעם בדרכו, ולא עלה בידו להגיע למחוז חפצו עד שבת, והיה מוכרח לשבות באיזו עיירה, החסידים ששמעו מזאת, מיהרו להביא אליו את כל צרכי השבת ובגדי השבת בהרחבה, רבי אלעזר נהנה מכך מאוד והיה לו מזה קורת רוח מרובה ואמר להם שיש לו מעשה לספר להם, וכה סיפר:
להרה"ק החוזה מלובלין זצ"ל היה 'קאפטין' [-בגד עליון חשוב] מיוחד שהיה לובש רק ביום שנערך ברית מילה במעון קדשו, באחד הימים ראו תלמידי ה'חוזה' את רבם לבוש באותו 'קאפטין', והיה זה לפלא בעיניהם שכן באותו יום לא היה כל ברית מילה, אך מפני חרדת הקודש לא העזו לשאול את רבם על כך. במוצאי יום הכיפורים, כשראו התלמידים כי בדיחא דעתיה, העזו לשאול אותו על כך, אמר להם ה'חוזה' שיספר להם מעשה, וכה סיפר:
מעשה בעשיר אחד שהתגורר באחת העיירות הסמוכות ללובלין, ומנהגו היה להגיע בכל יום שישי ליריד שהתקיים בלובלין, ולקראת שבת היה חוזר לביתו, באחת השבועות נתאחרה השעה ולא היה סיפק בידו לשוב לביתו, והיה צר לו לאותו עשיר לשלם ששה רייניש עבור שהייה בשבת בבית מלון בעיר, כשהפך בדעתו מה לעשות אורו פניו כשנזכר שבלובלין מתגורר איזהו רבי גדול ולפיכך מגיעים לעיר חסידים רבים המקבלים אש"ל חנם אין כסף, ולכן עדיף לו ללכת לשם, ואפילו אם יהא עליו לתת לרבי 'קויטל' – 'פיתקא' עם 'פדיון נפש' של שני רייניש, הרי עדיין ירויח ארבעה רייניש, הוא לא היסס רבות ואכן הגיע לבית המדרש וקיבל אש"ל בחינם, ובמוצש"ק נכנס אל ה'חוזה' ונתן לו 'קויטל' עם פדיון נפש של שני רייניש, וחזר לביתו.
המשיך ה'חוזה' לספר: לימים נסתלק אותו יהודי לבית עולמו, וכשהגיע לבי"ד של מעלה לא נמצאו עליו טענות מיוחדות מכיון שבסך הכל היה סוחר ישר ונשא ונתן באמונה, ונפסק לו גן עדן, ברם עם הגיעו לגן עדן התעורר שם מהומה כשסירבו להכניסו לשם בטענה שהוא אינו מהול כהוגן, הלה החל לצעוק ולטעון שהוא אינו אשם בכך ודבר זה לא תלוי בו, אך ללא הועיל, כשראה זאת החל לטעון שהיה פעם אחת בחייו אצל הרבי מלובלין, והוא הרי מכונה ה'חוזה', כי יש לו כח ראיה מסוף העולם ועד סופו, ועל כן יש לו טענה נגד הרבי מלובלין על שלא גילה לו שאינו מהול כהלכה, טענתו נתקבלה ופסקו בב"ד של מעלה שעלי לתקן את אותו יהודי, ובאותו יום שהלכתי עם ה'קאפטין' תקנתי את הברית מילה של אותו יהודי.
וסיים הרה"ק מקאזניץ, והרי ק"ו הוא, אם אותו יהודי שהלך אל הרה"ק מלובלין רק בכדי להרויח ארבעה רייניש זכה שהרה"ק מלובלין יעשה לו טובה בעולם העליון, אם כן אתם שעשיתם לי טובה גדולה כל כך בהביאכם אלי את כל הדברים הנחוצים לי, כ"ש שזה יהיה לטובה בעבורכם.
