הרה"ק רבי חיים מאיר האגר מויז'ניץ זיע"א בעל ה'אמרי חיים' ט' ניסן תשל"ב
הרה"ק רבי חיים מאיר מויזניץ בעל האמרי חיים זי"ע, נולד בשנת תרמ"ח בעיירה הקטנה ויז'ניץ שבגבול רומניה וגליציה. לאביו רבי ישראל בעל "אהבת ישראל", בן אחר בן לשלשלת ויז'ניץ-קוסוב עד רבי יעקב קאפל, מתלמידי הבעל שם טוב.
גם במעלליו התנכר הנער וכל רואיו העידו עליו שלגדולות נוצר. הוא חונן במוח חריף, בהתמדה עצומה ובלב רגיש מלא חמלה על כל אחד ואחד מישראל.
בגיל שבע עשרה לקח אותו רבי זאב מראחמיסטריבקא כחתן לבתו, מספר שנים ישב בבית חותנו והשתלם בתורה וחסידות. כעבור חמש שנים התמנה כרבה של העיר ווילחאוויץ שבמרמורוש ופעל שם גדולות ונצורות לביצור חומת הדת.
בפטירת אביו בשנת תרצ"ו מילא את מקומו כאדמו"ר מויז'ניץ בגרוסוורדיין. אישיותו הנעימה והזכה משכה אליו עם רב של אלפי חסידים. הוא גם יסד ישיבה גדולה בעיר והצליח להעמיד תלמידים הגונים משך שלושת שנות קיומה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה וריבוי צרות, יגון ואנחה, שימש ביתו כמרכז לפליטי חרב שהצליחו להמלט מעמק הבכא והרבי הקדיש כל זמנו ומרצו להקלת סבלם.
בתש"ד פלשו הנאצים לגרוסוורדיין, תיכף גזרו גזירות נוראות על היהודים והרדיפות והנגישות נתרבו מיום ליום. בנסי נסים נמלט הרבי עם משפחתו לבוקארעסט, בירת רומניה, בכוונה לעלות ארצה, שנתגשמה רק כעבור שנים עקב בעיות בקבלת ויזות מארצות המעבר. בתקופת ישיבתו בעיר הפיח הרבי רוח חיים בעצמות היבשות של המון יהודים שצרות השואה השפיעו עליהם לרעה והוא, בפניו המאירות ואהבתו המופלגת לכל אשר בשם ישראל יכונה, הצליח לחולל מהפיכה נפשית אצלם ורבים השיב מעוון.
אחר החורבן שב לגרוסוורדיין וחזר ויסד את ישיבתו, אולם, השתלטותם של הקומוניסטים על המדינה שינתה את תוכניתו והתחיל במסע לזרז את אנשיו לעלות לארץ הקודש. בשלהי שנת תש"ז הגיע ארצה וקבע את מושבו בתל אביב.
אבל לא ארכו לו שם הימים ותיכף התחיל בתכניתו הגדולה לבנות שיכון חסידי בבני ברק, ואכן, חפץ ה' בידו הצליח ובשנת תש"י עבור לקריה החדשה.
משך השנים הצליח הרבי לבנות מוסדות מסועפים וכל צרכי הדת ומוסדות חסד מכל הסוגים באופן נעלה. חסידות ויזניץ פרחה ועלתה מיום ליום וגם בערים אחרות נפתחו להם סניפים, ואכן זכה הרבי לראות נחת מפרי עמליו.
נפטר זקן ושבע ימים בט' ניסן תשל"ב.
אכילת מצה משפיעה מיד ותוצאותיה ניכרות לאלתר
האדמו"ר רבי חיים מאיר מויז'ניץ בעל 'אמרי חיים' היה מראה פנים בפסוק 'שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ' (שמות יב טו), שהמצה - 'מֵיכְלָא דְּאַסְוָתָא', ומורה לנו הכתוב שהמצה היא רפואה טובה ויעילה כל כך, שמיד ביום הראשון לאכילתה כבר זוכים אנו ל'תשביתו', שפעולת אכילת מצה משפיעה מיד ותוצאותיה ניכרות לאלתר, כאשר המחלות מהן סובל הגוף מסתלקות בזכותה.
ומעשה באשה ישישה שהזכירוה בפני הרבי בחול המועד פסח.
אחל לה הרבי 'רפואה שלמה', והוסיף כי תזכה לרפואה בזכות המצה הקדושה שאכלה, אשר היא מיכלא דאסותא.
בערב שוב באו להזכירה, ואמרו לרבי כי הרופא הורה לאשפזה בבית החולים, אלא שהאשה חוששת ללכת לבית החולים. "האם יש להתאמץ לאשפזה?" שאלו.
ענה הרבי בצחות לשונו: "אם היא תסכים ללכת, הרי טוב. אך אם לאו, יצטרך השם יתברך לשלח לה רפואה שלמה בלי זה..."
שמעה האשה את דבריו של הרבי, וסירבה להתאשפז.
היא נשארה בביתה, והברכה התקיימה: מצבה הוטב והיא זכתה לחיות עוד שנה אחת נוספת.
