הרה"ק רבי חיים מאיר האגר מויז'ניץ זי"ע בעל ה'אמרי חיים' ט' ניסן תשל"ב
הרה"ק רבי חיים מאיר מויזניץ בעל האמרי חיים זי"ע, נולד בשנת תרמ"ח בעיירה הקטנה ויז'ניץ שבגבול רומניה וגליציה. לאביו רבי ישראל בעל "אהבת ישראל", בן אחר בן לשלשלת ויז'ניץ-קוסוב עד רבי יעקב קאפל, מתלמידי הבעל שם טוב.
גם במעלליו התנכר הנער וכל רואיו העידו עליו שלגדולות נוצר. הוא חונן במוח חריף, בהתמדה עצומה ובלב רגיש מלא חמלה על כל אחד ואחד מישראל.
בגיל שבע עשרה לקח אותו רבי זאב מראחמיסטריבקא כחתן לבתו, מספר שנים ישב בבית חותנו והשתלם בתורה וחסידות. כעבור חמש שנים התמנה כרבה של העיר ווילחאוויץ שבמרמורוש ופעל שם גדולות ונצורות לביצור חומת הדת.
בפטירת אביו בשנת תרצ"ו מילא את מקומו כאדמו"ר מויז'ניץ בגרוסוורדיין. אישיותו הנעימה והזכה משכה אליו עם רב של אלפי חסידים. הוא גם יסד ישיבה גדולה בעיר והצליח להעמיד תלמידים הגונים משך שלושת שנות קיומה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה וריבוי צרות, יגון ואנחה, שימש ביתו כמרכז לפליטי חרב שהצליחו להמלט מעמק הבכא והרבי הקדיש כל זמנו ומרצו להקלת סבלם.
בתש"ד פלשו הנאצים לגרוסוורדיין, תיכף גזרו גזירות נוראות על היהודים והרדיפות והנגישות נתרבו מיום ליום. בנסי נסים נמלט הרבי עם משפחתו לבוקארעסט, בירת רומניה, בכוונה לעלות ארצה, שנתגשמה רק כעבור שנים עקב בעיות בקבלת ויזות מארצות המעבר. בתקופת ישיבתו בעיר הפיח הרבי רוח חיים בעצמות היבשות של המון יהודים שצרות השואה השפיעו עליהם לרעה והוא, בפניו המאירות ואהבתו המופלגת לכל אשר בשם ישראל יכונה, הצליח לחולל מהפיכה נפשית אצלם ורבים השיב מעוון.
אחר החורבן שב לגרוסוורדיין וחזר ויסד את ישיבתו, אולם, השתלטותם של הקומוניסטים על המדינה שינתה את תוכניתו והתחיל במסע לזרז את אנשיו לעלות לארץ הקודש. בשלהי שנת תש"ז הגיע ארצה וקבע את מושבו בתל אביב.
אבל לא ארכו לו שם הימים ותיכף התחיל בתכניתו הגדולה לבנות שיכון חסידי בבני ברק, ואכן, חפץ ה' בידו הצליח ובשנת תש"י עבור לקריה החדשה.
משך השנים הצליח הרבי לבנות מוסדות מסועפים וכל צרכי הדת ומוסדות חסד מכל הסוגים באופן נעלה. חסידות ויזניץ פרחה ועלתה מיום ליום וגם בערים אחרות נפתחו להם סניפים, ואכן זכה הרבי לראות נחת מפרי עמליו.
נפטר זקן ושבע ימים בט' ניסן תשל"ב.
כל השנה שאב חיות מליל הסדר
סיפר המשב"ק הרה"ח רבי מנחם אליעזר מוזס שליט"א:
כל השנה שאב רבינו חיות מליל הסדר. לילה זה היווה את גולת הכותרת שעליה נסובה כל השנה. בכל שבוע היה רבינו מוצא איזה שהוא רמז לחג הפסח הקרב ובא. כבר בתחילת השנה, בחג הסוכות, אמר על הפסוק (תהלים ד, ח) "נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי" הרומז לעת שמחתנו "מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ" כאשר אני נזכר על העת חג הפסח אשר הדגן והתירוש נתעלה בקדושת המצה וד' הכוסות.
בפרשת לך לך היה רבינו מפרש את הפסוק (בראשית יד יח) "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן", מלכי צדק הוציא לקראת אברהם אבינו את המצות וד' הכוסות, ויחדיו ערכו את ה'סדר'.
היה פעם בפרשת תולדות, כשרבינו זי"ע עלה לתורה ל'שישי' שקוראים בו את פסוקי "וְיִתֶּן לְךָ", בדרכו אל הבימה קרא בהנאה: "מ'שפירט שוין דעם סדר נאכט". ואף אחד לא הבין למה רבינו מתכוון. במוצש"ק, כשהבאתי לרבינו את הסידור כדי לומר פסוקי 'ויתן לך' שאל אותי רבינו אם אני יודע מה הקשר בין 'ויתן לך' לליל הסדר? אני הרשיתי לעצמי לענות בדרך צחות, שזה רומז ל'קמחא דפסחא' שהיא בבחינת "יתן ויחזור ויתן" (כמ"ש רש"י שם). שחק רבינו ואמר: "וכי אינך יודע שאת הברכות הללו בירך יצחק אבינו את יעקב בליל הסדר?
בפרשת ויצא לאחר שקראו את הפסוקים (בראשית לא, מא) "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ" וגו', נאנח רבינו ואמר: וי, וי, עשרים שנה היה יעקב צריך לערוך את הסדרים בבית לבן, כזה נסיון, כזה נסיון...
הדברים היו כה מתוקים לשומעם, שבלתי אפשרי לתארם למי שלא חי באטמוספירה המיוחדת שרבינו ז"ל השרה סביבו.
כשהגיע לפרשת ויגש בפסוק (מה, ה) "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ... כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" היה רבינו משתפך ברגשי קודש ומתאר איך יוסף פנה לאחיו הקדושים ואומר להם: אחים יקרים, אל תצטערו כי מכרתם אותי למצרים, "כי למחיה" בזכות מכירה זו יהודים מחיים עצמם בימים טובים שהם זכר ליציאת מצרים. "שלחני" מלשון שולחן, "שלחני אלוקים לפניכם" בגימטריא "פסח מצה מרור" עה"א, אלו פנים היו לכלל ישראל ללא שולחן ליל הסדר, איזה פנים היו לשבתות ולימים הטובים שלנו, ללא כל המצוות שנעשות כזכר ליציאת מצרים - -
כך אפשר לעמוד ולפרט לאין ספור תורתיו של רבינו זי"ע שעמדו על חג הפסח. חג הפסח ראש המועדות, תפס מקום ראשון בסדר יומו של רבינו זי"ע.
