הרה"ק רבי דוד מלעלוב זיע"א ז' שבט תקע"ד
רבינו נולד בשנת תק"ו לאביו רבי שלמה ז"ל ולאמו הצדקנית מרת רבקה שהיו אנשים יראים ושלמים מגזע היחס ומשורש מלכות בית דוד. כבר משחר טל ילדותו פקיע שמיה כקדוש מרחם, בצדקתו ובטהרתו הגדולים.
רבינו חי חיי צער מתוך עוני ודוחק וכל ימיו הסתפק במועט. מסופר שפעם נזדמנו לביתו הרבה אורחים על שבת קודש, וזוגתו הרבנית הצדיקת מרת חנה שחה לפניו צערה שאין לה אפילו מספיק 'כפות' לתת לכל אחד מהאורחים, וכמה תגדל בזיונם מכך. השיב לה רבינו "אלמלי רציתי היה לנו קערות וכפות של זהב, אלא שאינני חפץ בכל אלו"...
רבינו טרם נסעו אל הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, היה נוהג בתעניות וסיגופים, והיה מקיים 'תשובת הקנה' שלשה פעמים עם גלגול שלג, ועינה את גופו בסיגופים נוראים. אך כאשר בא להרר"א זי"ע, לא רצה לקבלו אצלו רק באופן ובתנאי זה שיחדל מעינוים וסיגופים מהיום והלאה.
ידוע ומפורסם היה רבינו כאוהב ישראל נפלא אשר אהבתו לכל איש יהודי בערה בקרבו כאש להבה, והיה כאב רחמן לכל יהודי באשר הוא שם, והאיר פנים לכל אחד ואחד בסבר פנים יפות ובנעימות.
ביום ז' שבט תקע"ד כבו המאורות. ציונו הקדוש אשר בלעלוב, מפורסם היה כמקום מסוגל להיפקד בישועה ורחמים, מידי שנה בהתקרב יום ההילולא, מלאו הדרכים המובילות לעלובה עגלות עמוסות אנשים, שהגיעו ממרחקים להעתיר בציון הקדוש, על אף החורף הפולני המושלג. האבני נזר והשפת אמת זיע"א, היו שולחים לציונו את הנצרכים להתגייס לצבא, אמרו כי משם ישועתם קרובה לבוא.
רמז נפלא באות וי"ו הנכתבת בשלשה אופנים
בספר טיול בפרדס לרבי שלמה זלמן אהרנרייך זצ"ל הי"ד (ח"א מערכת א' אות י) מספר כי כשהיה בירושלים שמע מתלמיד חכם אחד נכד הצדיק רבי דוד מלעלוב, שאמר בשם זקנו: האות וי"ו נכתבת בשלשה אופנים: ו"ו וא"ו וי"ו.
וביאור הענין כי וא"ו בגימטריה י"ג - כמנין "אחד", והיא רומזת לקודשא בריך הוא. וי"ו בגימטריה כ"ב - רמז לכ"ב אותיות התורה הקדושה, וכמו שאמרו: אין תורה אלא קודשא בריך הוא. והאופן השלישי - ו"ו - הנה הוא רומז למה שדרשו עוד בזוהר הקדוש (אחרי מות עג.): קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא חד הוא - ו"ו בגימטריה י"ב, כנגד י"ב שבטי קה, הלא הם 'ישראל'.
