הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע ז' שבט תקע"ד
רבינו נולד בשנת תק"ו לאביו רבי שלמה ז"ל ולאמו הצדקנית מרת רבקה שהיו אנשים יראים ושלמים מגזע היחס ומשורש מלכות בית דוד. כבר משחר טל ילדותו פקיע שמיה כקדוש מרחם, בצדקתו ובטהרתו הגדולים.
רבינו חי חיי צער מתוך עוני ודוחק וכל ימיו הסתפק במועט. מסופר שפעם נזדמנו לביתו הרבה אורחים על שבת קודש, וזוגתו הרבנית הצדיקת מרת חנה שחה לפניו צערה שאין לה אפילו מספיק 'כפות' לתת לכל אחד מהאורחים, וכמה תגדל בזיונם מכך. השיב לה רבינו "אלמלי רציתי היה לנו קערות וכפות של זהב, אלא שאינני חפץ בכל אלו"...
רבינו טרם נסעו אל הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, היה נוהג בתעניות וסיגופים, והיה מקיים 'תשובת הקנה' שלשה פעמים עם גלגול שלג, ועינה את גופו בסיגופים נוראים. אך כאשר בא להרר"א זי"ע, לא רצה לקבלו אצלו רק באופן ובתנאי זה שיחדל מעינוים וסיגופים מהיום והלאה.
ידוע ומפורסם היה רבינו כאוהב ישראל נפלא אשר אהבתו לכל איש יהודי בערה בקרבו כאש להבה, והיה כאב רחמן לכל יהודי באשר הוא שם, והאיר פנים לכל אחד ואחד בסבר פנים יפות ובנעימות.
ביום ז' שבט תקע"ד כבו המאורות. ציונו הקדוש אשר בלעלוב, מפורסם היה כמקום מסוגל להיפקד בישועה ורחמים, מידי שנה בהתקרב יום ההילולא, מלאו הדרכים המובילות לעלובה עגלות עמוסות אנשים, שהגיעו ממרחקים להעתיר בציון הקדוש, על אף החורף הפולני המושלג. האבני נזר והשפת אמת זיע"א, היו שולחים לציונו את הנצרכים להתגייס לצבא, אמרו כי משם ישועתם קרובה לבוא.
זכה לקנות טלית מצויצת מא"י להרה"ק מלעלוב זי"ע
הרה"צ רבי אליעזר ליפמן משטקשין זצ"ל, היה מתלמידיו המובהקים של הרה"ק החוזה מלובלין זיע"א, ובכל פעם שהיה מהלך ללובלין, להיות אצל מורו ורבו, היה דרכו להלך דרך העיר לעלוב, מקום משכן קדשו של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זיע"א, שכן היה ביניהם אהבה גדולה ועצומה, והיו משתעשעים בדברי תורה וחסידות.
באחת הפעמים שהרה"צ רבי אליעזר ליפמן הלך ללובלין ועבר דרך לעלוב, לא מצא את הרה"ק רבי דוד בחדרו, וכשהלך לחפשו מצא אותו כמתחבא, מתפלל בתוך עליית הגג שעל ביתו. אדהכי והכי נודעה לו הסיבה, כי הרה"ק מלעלוב היה עני ואביון מרוד ולא היה לו טלית מצויצת להתפלל בה, שכן טליתו בלתה ונקרעה ומעות לקנות טלית חדשה לא היה לו, ולגודל עניותו הוזקק להתעטף בסדין, ולכן ביקש שעין אדם לא תראנו בבושתו.
עם סיום תפילתו פנה רבי אליעזר ליפמן והוציא מאמתחת מסעו מיני מאכלים ובקבוק יין שרף שלקח עימו לצידה לדרך והזמין את רבי דוד שיצטרף עימו לסעודת מרעים. רבי דוד נענה להזמנתו ובמשך זמן רב ישבו והיה ביניהם דברי תורה וענייני עבודת ה'. במשך כל זמן הסעודה לא היה יכול רבי אליעזר ליפמן להסיח את דעתו מהצער והעגמת נפש שיש לרבי דוד בעניו הגדול עד שאפילו טלית כהלכות גברין יהודאין אין לו והוא נזקק להתעטף בסדין.
נמנה וגמר רבי אליעזר ליפמן שאם יזדמן לו עתה לרכוש טלית מצויצת כדת וכדין, הרי שיקח את כל הממון הצרור באמתחתו עבור הוצאות הדרך ללובלין ויקנה בזה את הטלית, והוא עצמו ישוב לביתו. נפרד רבי אליעזר ליפמן מרבי דוד ויצא לרחובה של עיר בלעלוב, והנה לאחר כמה רגעים הוא רואה מאן דהוא המציע למכירה טליתות טובות מארץ ישראל עם ציציות כשרות וטובות, והוא רוצה עבורם סך עשרה רובלים כסף.
השתומם רבי אליעזר ליפמן מאוד כי אכן הכסף שהיה מוכן לו להוצאות הדרך ללובלין היה בדיוק סכום זה של עשר רובלים כסף, ואכן קנה את הטלית והציצית וחזר אל רבי דוד ונתן לו אותם בשמחה ובתשואות חן. אין לתאר ואין לשער את השמחה העצומה שהייתה מנת חלקו של הרה"ק מלעלוב בשעה שקיבל מריעו את טלית המצויצת המהודרת, אלא שרבי אליעזר ליפמן לא התמהמה אצלו ותיכף עשה את דרכו חזרה לביתו בעיר שטקשין, כי הרי לא נותר לו כסף עבור נסיעתו ללובלין.
באותה שבת לא היה רבי אליעזר ליפמן בלובלין אלא לשבת האחרת חזר רבי אליעזר ליפמן ונסע שוב ללובלין. גם בזו הפעם הוא עבר בלעלוב לדרוש בשלומו של הרה"ק מלעלוב, אך לא השתהה שם והמשיך בהשתוקקות רבה אל לובלין.
בבואו ללובלין הקדימו אותו החסידים בברכת שלום ובשמחה רבה, ולא זו בלבד אלא שכולם שאלו אותו אולי יוכל לפתור להם את התעלומה שהייתה בשבת שעברה בעריכת השולחן הטהור של החוזה מלובלין, כי הנה דרכו של החוזה הייתה שבכל סעודה וסעודה משלוש הסעודות של שבת היה מוזג ומחלק יין לכל החסידים הנוכחים שם. כמובן שלא היה החוזה מוזג יין אלא רק לאותם החסידים שאכן היו שם, והם קבלו מידו את הגביע ושתו. אולם בשבת הקודמת היה דבר פלא, שבכל אחת מהסעודות היה החוזה מוזג גביע יין מיוחד ואומר כי זה הוא עבור החסיד רבי אליעזר ליפמן משטקשין, וכל הנוכחים המה ראו כן תמהו, שהרי הוא כלל לא היה שם, ועכשיו שהגיע לשבת שלאחר מכן ביקשו ממנו אולי יש בידו לפתור עניין זה.
נענה רבי אליעזר ליפמן וסיפר להם את כל המעשה שהיה עימו, שכבר היה מוכן ומזומן להגיע ללובלין, וכבר היה על אם הדרך, אלא שבהיותו בלעלוב ראה כי לרבי דוד אין טלית מצוייצת, ובשל כך לקח את כל הממון שהיה בידו להוצאות הדרך ונתן עבור זה, ולכן נאלץ לשוב בביתו. נענו כולם ואמרו כי הרבי מלובלין חזה כל זאת ברוח קדשו ומהיות וכל החושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, לכן אף הרבי מלובלין היה מחשב זאת כאילו החסיד אכן הגיע לשם, ולכן מזג לו יין כאילו הוא מצוי ונוכח יחד עם כל החסידים
