הרה"ק רבי דובער (שניאורסון) זי"ע אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש ט' כסלו תקפ"ח
הרה"ק רבי דובער, "אדמו"ר האמצעי" (באידיש: דער מיטעלער רבי), נולד לאביו הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זי"ע, בעל "התניא", ביום ט' בכסלו תקל"ד.
לאחר הסתלקות אביו בשנת תקע"ג, ביום כ"ד בטבת, נתמנה לממלא מקומו בראש חסידות חב"ד, ובאותה שנה קבע דירתו בעירה ליובאויטש שברוסיה. שנה לאחר מכן הקים ועד מיחד לבנין ערי ישראל ברוסיה הלבנה אשר נהרסו בעת המלחמה. שנה לאחר מכן השתדל ופעל להפריש חלקי אדמה בפלך חרסון ויסד שם מושבות יהודים.
שנה לאחר מכן יסד הרבי האמצעי ישוב חסידי חב"די בחברון ורכש בעיר מבנה, המשמש היום בית כנסת הקרוי על שם בתו הרבנית מנוחה רחל סלונים ע"ה, אשר הגיעה לחברון ונחשבת לאם הישוב החב"די בחברון.
ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) תקפ"ו נאסר הרבי האמצעי ונחקר בעקבות הלשנה, וביום י' בכסלו, אותה שנה שחרר לביתו. ואולם, בבית המשפט הוא זוכה רק שנה מאחר יותר, בי"א בכסלו תקפ"ז. יום זה נחשב אחד מחגי הגאלה של חסידות חב"ד.
הרבי האמצעי נסתלק לאחר מחלה קשה ביום הולדתו ה-54, ביום ט' בכסלו תקפ"ח, בהיותו בעיר ניעז'ין שבאוקראינה, ושם נטמן, ועל ציונו הקדוש הקם אהל, אשר משמש עד היום כתל תלפיות לכל הבאים לשפך במקום צקון שיח לחש תפלה לישועת הכלל והפרט.
דמעות של תשובה
פעם בא הרה"ק רבי דובער מליובאוויטש זיע"א, האדמו"ר האמצעי, אל אביו הרה"ק הבעל התניא זיע"א כשהוא נבהל ונפחד, מלא עגמת נפש, ופרץ בבכי כי חלום מוזר מעיק על לבו. כידוע היה הרבי האמצעי חלוש בגופו, ולשם חיזוק בריאותו היה אביו אומר לפניו דברי חסידות ביחוד, כי החסידות היתה מחיה אותו.
ובחלומו: הנה נהר רחב ידים לפניו, מי הנהר זכים וצלולים, נובעים ומתפשטים במהירות ובחיות, אבל בלי כל גלים. הנהר מתפשט למרחקים, מתפרד לראשים שונים, מתחלק ליאורים, אבל המים שוטפים להם כמקדם בחיות, אבל בלי כל רעש.
עודנו מביט ומסתכל מסביב, והנה שני אנשים ניגשו אל הנהר, האחד גבוה מהשני ושניהם לבושים בגדים ארוכים. לגבוה היתה רגל אחת עבה מהשניה. במרחק מסוים מהם עמדו אנשים נוספים אשר מראה פניהם היה מטושטש. לאחר מכן ניגש אליהם הרה"ק בעל התניא. והנה דף מתוח על הנהר. והנמוך במבנה הגוף אמר לגבוה ממנו במבנה הגוף: לך על הדף. התחיל הלז לעבור את הנהר על הדף המתוח, והדף שוקע והמים מתרוממים ומתנשאים עד ששוטפים חלק מגופו. עלה הדף וירדו המים. עלו המים וירד הדף, וחוזר חלילה. כך נמשך הדבר משך זמן, עד שהנמוך אמר לגבוה: רד. ויירד. שני האנשים שעמדו מרחוק ניגשו פעמים אחדות אל הנהר, והתרחקו שוב. ציור פניהם היה מטושטש כל הזמן. לאחר מכן נעלמו ולא נראו עוד.
שני האנשים, הנמוך והגבוה, יחד עם הרב בעל התניא עזבו את המקום. הנמוך הלך באמצע, לשמאלו האדם הגבוה, ולימינו הרב בעל התניא. וכך הם הלכו חבוקים ודבוקים יחד.
הם הלכו והלכו עד שהגיעו לנהר רחב השוטף במהירות רבה. גוונים מגוונים שונים למים, ומכים הם גלים כגלי הים, עולים ויורדים. הנהר נמשך לאורך רב, וכשמביטים מרחוק רואים והנה פה ושם גל מתרומם ונופל, מתרומם ונופל. ובתוך כך מתרוממים גלים רבים בכוח חזק מעלה מעלה ונופלים ומתפשטים על פני השדה. וברגע הראשון נעשה מהם יאור קטן, אבל מיד נעלם ונבלע באדמה, והאדמה הולידה והצמיחה עצי פרי.
תוך כדי כך שמע קול הנמוך באמרו לגבוה בקול נגיד ומצוה, ובהראותו בידו על הרב בעל התניא: כן, לך נא על הדף הזה. ואכן הלך הרבי ישר על פני הדף, עד שהגיע לקצהו. ויבקש להעתיק את הדף ממקומו וללכת הלאה, אלא שהאדם הנמוך רמז לו כי ישוב, באמרו: בכוח גלי מים אלה אפשר ללכת גם בתוך גלי אש. וייקץ.
כששמע אביו הקדוש הרב את כל דברי החלום כאמור, אמר לבנו הרבי האמצעי: לך להתפלל, ואחרי התפילה תיכנס אלי. דרכו של הרבי האמצעי היתה להתפלל בשמחה ובשקט פנימי שיש בו עונג, ברם הפעם התפלל במרירות ובבכיות גדולות. אחרי התפילה נכנס הרבי האמצעי אל אביו, ואביו הרבי אמר לו: שהאדם הנמוך היה מורנו הבעל שם טוב, והאדם הגבוה היה הרב המגיד ממזריטש. והסיבה למה שרגלו האחת עבה מהשניה, מפני שהיתה לו רגל אחת נפוחה מכאב רגליו. הבעל שם טוב צוה על הרב המגיד ללכת על הדף, כדי לרמוז לו שבתוך התורות של תלמידיו אפשר לצלול. הנהר השני הוא נהר של דמעות בעלי תשובה.
