הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלה זיע"א בעל מגיד דבריו ליעקב כ"ה סיון תרל"ו
רבינו האדמו"ר רבי דוב בעריש מביאלה נולד בשנת תק"פ (לערך) לאביו הרה"ק רבי אברהם מטשכנוב אשר נודע כגדול הדור.
רבינו קדוש מרחם היה, עוד בילדותו קידש וסיגף את עצמו, נוסף על התמדתו הנדירה וכשרונותיו הבלתי רגילים. כבר אז נתפרסם כעילוי ולמדן גדול וכבר בשנים אלו החשיב אביו שר התורה את חידושיו וכותב: בזה "עמד" בני הנבון כמר דוב בעריש שיחי'ה, והשיב לי בני המופלא כמר דוב בעריש שיחי'ה וכדומה.
שמו של רבינו נודע לתהילה עד כי בהגיעו לפרקו בגיל י"ד לקחו הרה"ח המפורסם רבי ארטשע מגריצא לחתן. (רבי ארטשע זכה להשתדך פעם נוספת עם הצדיק מטשכנוב בלוקחו את צעיר בניו רבי יעקב מיעזוב לחתן).
לאחר פטירת האדמו"ר רמ"מ מווארקא נתנה העדה את עיניה ברבינו והכתירוהו לאדמו"ר ומנהיג. אף מצאו לכך סימוכין מדברי האדמו"ר מווארקא שאמר לרבינו זמן קצר לפני פטירתו כששאלו לבריאותו התאונן לפניו על מכאוביו נענה האדמו"ר מווארקא ואמר "אתה בריא בכל אבריך".
רבינו החל להנהיג את העדה ביד רמה בעיר ביאלה. היה עורך את שולחנו מידי יום ואמר בו דברי תורה בהלכה וחסידות לפעמים הי'ה מאריך מספר שעות בעניני קבלה עמוקים.
אף הרבנית מווארקא הביאה לרבינו את בנה הקטן (לימים האדמו"ר רבי שמעון מסקרנביץ) ואמרה לו הרבי נפטר מה יהיה איתו עכשיו אצל מי הוא יגדל, מי יחנך אותו? אתם הרבי, אתם תגדלו אותו אצלכם, והשאירה אותו בביאלה שם נשאר עד חתונתו, ובכל פעם שרבינו קנה לעצמו בגד חדש היה קונה גם עבורו בגד חדש.
כנזכר היה רבינו עורך שולחן בכל יום ויום כשהגיע פעם לביקור אצל אביו הרה"ק מטשכנוב נסעו עמו קהל חסידים גדול כהרגלו ערך להם שולחן. והנה אנשי טשכנוב ראו זאת בעין רעה שבן מנהיג בעיר של אביו והתלוננו על זאת לאביו, מיד אמר להם "בבקשה מכם לכו אצל בני והעמידו על השולחן יין בשמי".
עם הכתרתו לאדמו"ר נהרו אחר רבינו כל גדולי חסידי ווארקא ביניהם האדמו"ר הזקן מאלכסנדר ובנו בעל ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר האדמו"ר בעל ה"ישרש יעקב" מנאדרזין חתן האדמו"ר רמ"מ מווארקא. כן גדל בבית רבינו האדמו"ר רבי שמעון מסקרנביץ בן האדמו"ר רמ"מ מווארקא.
לדאבון לב החסידים וכל בית ישראל הסתלק רבינו בגיל צעיר בן חמישים ושש שנה, כשנה ומחצה לאחר פטירת אביו רבי אברהם מטשכנוב, לאחר כשמונה שנות הנהגה.
ביום שב"ק כ"ה סיון תרל"ו נתבקש רבינו לישיבה של מעלה ונטמן בבית העלמין בביאלה, זי"ע.
(התודה והברכה לידידנו הרב חיים צבי שיינבך שליט"א על סיועו בעריכת מדור זה)
קבלה ב'שור שנגח את הפרה'
ושמעתי ממורי מר אבא ז"ל, אשר מסר מפי הגאון בעל 'אבני נזר', אשר היה לו דבר קשה בקבלה ורצה ללמוד זאת נסע לרבי ר' בעריש מביאלא, אשר שמע עליו מהרבי מקוצק אשר לו ידיעה רבה בקבלה.
והרבי מביאלא ענה לו בדברים כאלה: אתה גדול בתורה, ומי שלומד תורה בשמחה – יכול למצוא דברי קבלה גם בלימוד של 'שור שנגח את הפרה'.
(ספר 'באהלי צדיקים' עמ' 20)
אך עצמי ובשרי אתה
כתב בספר מכלל מציון, פעם אחת עמדתי לפני הרב הגאוה"ק אדומו"ר מרן ר' דוב בעריש מביאלע זי"ע וראיתי איך שבא לפניו איש אחד ומסר לו פתקא שיתפלל בעדו, ושאל לו אדומו"ר זי"ע על פדיון, והשיב האיש כי אין לו כסף, ואמר אדומו"ר זי"ע אך עצמי ובשרי אתה ולקח הפתקא וקראה, וגדלה אז בעיני הפליאה, כי לא הבנתי תוכן הענין.
אך אחרי איזה זמן ראיתי בספר אגרא דפרקא דבאם ישראל מבקש רחמים על חבירו ח"ו נעשה קטרוג בשמים על המתפלל באמור אליו וכי אתה קרוב אלי יותר מחברך הלא הוא בעצמו יוכל להתפלל, וקרוב ה' לכל קוראיו כתיב, אמנם אם בעל הצרה נותן מעות לחבירו שיבקש בעדו אין עתה שום קטרוג כי יוכל לומר בעבור המעות מתפלל בעדו, וכל זה שייך רק אם אין המתפלל קרוב לבעל הצרה, אבל אם הוא קרוב אליו אז יכול לומר כי מתפלל עליו מפאת כי נכמרו רחמיו על קרובו, ומעתה יובנו דברי קדשו של אדמו"ר מביאלא זי"ע.
