הרה"ק רבי בצלאל יאיר דנציגר מאלכסנדר זיע"א כ"ה אדר ב' תרצ"ד
נולד כבן זקוניו של אביו הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זיע"א רבה של פילץ, כבר מימי נעוריו היה מופלא בהתנהגותו הקדושה, כל מעיניו היו רק בתורה ובעבודת ה' מתוך עמל ויגיעה, במיוחד הרבה באמירת תהלים בבכיות. בגיל צעיר היה לחתנו של ר' צבי הירש פלאוונער.
אחרי נישואיו נשאר באלכסנדר וישב על התורה ועל העבודה, התעלה במעלות התורה והוסיף קדושה על קדושתו, אחר הסתלקות אביו הוכתר אחיו הישמח ישראל למנהיג העדה, ורבינו נכנע והתבטל לפניו, כל דברי תורותיו של אחיו חרותים היו על לוח לבו, והיה חוזר עליהם מלה במלה כלשונם.
אחר פטירת הישמח ישראל נתמנה אחיו התפארת שמואל לממלא מקומו בהנהגת העדה, ושוב נכנע כלפיו רבינו כחסיד בין החסידים, שואל בעצותיו, וממלא אחר דבריו ללא עוררים.
מקומו היה תמיד ליד ספריו, מעולם לא נראה הולך ארבע אמות ללא תורה או תפילה, לאחר יום גדוש עבודת ה', היה סועד את לבו בלילה בדייסת גריסים ובכוס תה בלבד.
יהודים רבים הגיעו לבקשו ברכה וישועה ונושעו בזכותו, לחשוך בנים שהתחנן לפניו להיפקד בזרע של קיימא, יעץ לתת לצדקה מעות בשווי חמישים ושנים שקי קמח כמנין בן, החסיד עשה כדבריו ונפקד בבן זכר.
נפשו שכנה תמיד בעולמות עליונים וכל כולו היה דבוק בהקב"ה, היה מופשט מהגשמיות ועוני ומחסור שררו תדיר בביתו, את כספי הפדיונות שקיבל, חילק לצדקה.
בימיו האחרונים כאשר שכב על ערש דווי כמעט ללא הכרה, נשמעו מפיו שמות של חולים אשר הזכירם לרפואה, שעות מספר טרם הסתלקותו התעורר, ביקש לקרוא לכל יוצאי חלציו ולהפרד מהם, אחר אמר בקול רם, "וקברתני בקברות אבותי", קרא קריאת שמע, ויצאה נשמתו בטהרה.
בעת הסתלקותו בכ"ה אדר תרצ"ד, נכחו בחדרו עשרות חסידים שקראו קריאת שמע בבכיות קורעות לב, בהלווייתו השתתפו אלפי אנשים מכל רחבי פולין, ארונו הקדוש נישא על כתפיים מלודז' עד לאלכסנדר במסע רגלי שארך שעות ארוכות, קברו נכרה באוהל אדמור"י אלכסנדר ליד ציון אחיו ורבו הישמח ישראל זיע"א.
פועל ישועות בקרב הארץ
סיפרו הרבה אנשים שנושעו ע"י תפילותיו וברכותיו של הרה"ק רבי בצלאל יאיר זי"ע בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
ופעם היה המצב אצלו דחוק מאד, והגיע זמן חתונת בתו, ובא לפניו איש אחד והזכיר את עצמו לפניו שצריך להפקד בזש"ק ומוכן לתת סכום גדול והשתתפות לחתונה. הרבנית ששמעה בחדר השני מזה, ומיד באתה בצעקה לבעלה שעכשיו הגיע הזמן שיבטיח לאיש הזה שיהיה לו הישועה, כי קרוב לזמן שנקבע החתונה ובבית אין כל. ולא הרפתה ממנו, ולא יכול להפטר מהפצרות אשתו הרבנית, ומהפצרותיו של מבקש הישועה, והבטיח לו שיושע בעזרת השם, והוציא הגה מפה קדשו שיפקד בזש"ק.
ובין רגע התישב מה עשה, ורצה להתחרט מהבטחתו, אבל האיש אמר שאינו מוותר על דבריו והבטחתו. האיש הזה היה סוחר קמח ותיכף הכניס לחצרו עגלה עם נ"ב שקים קמח כמנין 'בן' (כמדומה שכך סיפרו אנשי ביתו), וכאשר ראה הרה"ק את המתרחש היה לו עגמת נפש מזה אולי לא יתקיימו דבריו, וקם ונסע לאוהל אביו כ"ק מרן רביה"ק אדמו"ר הזקן זי"ע, והשתטח על ציון קדשו והתפלל שח"ו לא יהיה הבטחתו לבטלה.
ואכן שמע ה' לתפלתו, והאיש הזה היתה לו ישועה ונולד לו בן זכר כהבטחתו וברכתו.
