הרה"ק רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב זי"ע הי"ד בעל "קדושת ציון" ד' אב תש"א

רבינו נולד בי' אייר תרל"ד בעיר בוקובסק לאביו הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זיע"א. מאחר שהילדים שנולדו לאביו לפניו, לא האריכו ימים, הורה סב אביו הדברי חיים זיע"א שהוא היה נינו הגדול, לקוראו בן ציון כסגולה לאריכות ימים, על פי דברי החיד"א ב"שם הגדולים".

בשנת תרס"ה בהיותו בגיל שלושים ואחת, הסתלק אביו לעולם שכולו טוב, והעדה היתומה הכתירתו לממלא מקום אביו. שלושים וחמש שנים נהג נשיאותו ברמה, בצילו הסתופפו רבנים, חסידים, אנשי מעשה, והמוני יהודים שחפצו לזכות בברכותיו הקדושות. פעל גדולות ונצורות בענייני הכלל, עשה רבות למען ייסוד אגודת ישראל וביסוסה.

קירב במיוחד את צעירי הצאן, ועודדם לעסוק בתורה באומרו, "איזהו חסיד, כל שעוסק בתורה". ייסד עבורם עשרות שטיבלך וישיבות קדושות, שעמדו כתריס בפני הפורענות בקרב יהדות גליציה, בהם למדו אלפי תלמידים.

כבש לבבות בניגוניו מלאי הרגש. כבר בגיל שש הלחין את ניגונו המפורסם על הפסוק (משלי א טו) 'בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם', על פיו פעל כל ימי חייו, עד שאמרו כי זכה להחזיר מאות ואלפים בתשובה בתקופה קשה ברוחניות, שכמעט 'אין בית אשר אין שם מת', כאשר רוחות סערה של השכלה ופריקת עול עושות שמות בכרם בית ה'.

בינקותו, בירכו הדברי חיים ש"יגדל חכם מחוכם", ואכן נודע שמו בשערים בפקחותו הנדירה כ"חכימא דיהודאי".

בהיותו בן ששים ושמונה שנים, ערב שבת קודש ר"ח אב תש"א, התפרצו אוקראינים חמושים לבית בו שהה בלבוב, וכפו עליו להלוות אליהם. הוא פנה אל צאצאיו ואמר, "ילדים, זהו רצון הבורא, זכרו שאין להיעצב בשבת קודש".

הרשעים החזיקוהו במעצר כשהם מתעללים בו שלושה ימים, ביום שני הוצא ליער אשר במבואות העיר לבוב, שם אחרי התעללות איומה, נעקד על קידוש ה' בצוותא עם שלושת חתניו ובנו הצעיר. ברגעיו האחרונים פנה ואמר לסובביו, "וכי אפשר להימלט מחבלי משיח".

***

ניגון 'לא תבושי'

כשחיבר הרה"ק הקדושת ציון זיע"א ניגון מתון על לא תבושי, הורה שלא יזמרו ניגון זה בעת התפלה כי מהלך הניגון אינו עולה יפה במחיאת כפים, כי תנועותיו מתונות נמצא שעל ידי זה יתבטלו העם ממחיאת כפים בלא תבושי, 'און עס איז א שאד דאס פאטשן' [-כי חבל שימנעו מהמחאת כף] ולא ניחא ליה שימנעו מעבודה זו ('מגן אבות' עמוד קמז, ראה שם בהרחבה אודות מנהג בקהילות חסידים לגבי איסור מחיאת כפים בשבת בהלכה. אמנם יש מקהילות החסידים שנזהרו בזה).

(ספיר ויהלום פר' שמיני תש"פ - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

***

אחת מהסיבות שבן הגרף פוטוצקי התגייר

סיפר הרה"ק רבי נפתלי צבי מבאבוב זיע"א בשם אביו הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זיע"א ששמע מאביו הרה"ק הקדושת ציון זיע"א בשם זקנו הרה"ק רבי חיים מצאנז זיע"א כי אחת מהסיבות שעוררו את ליבו של הגר צדק הקדוש רבי אברהם פוטוצקי, בנו של הגרף פוטוצקי, לקבל על עצמו דת ישראל, היה מחזה נורא אותו ראה במו עיניו:

אביו הגרף היה לו באחוזתו יהודי אחד שעבודתו הייתה כבדחן משובב לב, והיה דרכו לבוא אל משתאות הפריץ ושמחותיו בכדי לבדח ולשמח את אורחיו. אירע פעם שהגרף ערך משתה ביום ערב שבת קודש, וכיון שנתאחרה השעה וכמעט שנכנסה השבת, ביקש היהודי מהגרף שיניח אותו לשוב אל ביתו טרם כניסת השבת כדי שלא יחלל את השבת.

הגרף שהיה שיכור, מרוב היין ששתה, חרה אפו ביהודי והחל להכותו מכות נמרצות וגם את כלביו שיסה בו, ואורחיו ישבו ושחקו. אחרי שעה ארוכה קם היהודי מן הארץ בשארית כוחותיו ושב אל ביתו חבול ופצוע. כיון שלא נשאר לו אלא זמן מועט עד לכניסת השבת מיהר להתרחץ ולחבוש את פצעיו ולבש בגדי שבת וקבל פני שבת מלכתא באנפהא נהירין.

בן הגרף שצפה במעלליו הרעים של אביו, רגז בלבו על הדבר וחרה לו היטב על אכזריותו והתעללותו ביהודי על לא עוול בכפו. וכיון שפנה יום, הבין שבוודאי יהודי זה, שעני ואביון הוא, אין לו במה לחבוש את פצעיו. החליט בן הגרף לעשות מעשה, לקח מיני רפואות ותחבושות מבית אביו ופנה אל בית היהודי בכדי לתת לו אותם.

דימה בן הגרף בנפשו כי בוודאי ימצא את היהודי שוכב במטתו כשהוא מדוכא ביסורים ובני משפחתו סובבים אותו בצער על שאין בידם להקל מעליו מעט מיסוריו, אך מה מאד השתומם כאשר התקרב אל הבית וראה אותו מבעד לחלון כשהוא עומד כמלך בראש השולחן ומקדש על היין, פניו מאירות ובני משפחתו עומדים מסביב שמחים וצוהלים, על השולחן דולקים שני נרות וכולו ערוך ומתוק לסעודה.

נתפלא מאד בן הגרף למראה עיניו: כיצד יתכן שרק לפני שעה קלה ביזוהו והשפילוהו וגירו בו כלבים להזיקו, ועתה נתעלה ונתרומם היהודי עד שהוא דומה למלך. חזיון מופלא זה השאיר רושם כביר על בן הגרף, וזו הייתה אחת מהסיבות שברבות הימים קיבל על עצמו להצטרף לאומה הישראלית.

(ספיר ויהלום פר' מטות תשפ"א - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)