הרה"ק רבי אריה לייביש (ליפשיץ) מווישניצא זי"ע בעל ארי' דבי עילאי י"ז טבת תר"ו
רבינו הגה"ק רבי אריה לייביש ליפשיץ מוישניצא זי"ע, נולד ביערוסלב, (גאליציע), בשנת תקכ"ז לאביו הרה"צ רבי חיים ציצית מאכער (נקרא כן שמלאכתו היה עשיית ציצית), שעוד נסע להרבי ר' אלימלך מליזענסק, והיה מצאצאי בעל ,מגלה עמוקות', ובעל רוח הקודש כעדות הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע.
כבן ט' שנה היה כבר בקי בש"ס בבלי וירושלמי ונקרא בפי כל 'לייבוש חריף' למד אצל רבי יצחק חריף אבד"ק אוליינוב וסאמבור בעל שו"ת 'פני יצחק' ואצל הגאון בעל 'קצות החושן', והיה ידידו ורעו של בעל 'ישועות יעקב'. (ושם ביערוסלב היו ג' אברכים בני עלי', שהיו בידידות מאד, הרבי ר' שמעון מיערוסלאוו, והישועות יעקב שהיה חתן ביערוסלאוו, והארי' דב"ע).
בראשונה נשא בת נגיד מפרעמישלא והיות שלא יכלה לשאת את קדושתו והתמדתו תבעה ממנו שיגרשנה ונענה לבקשתה. ובזיוו"ש נשא את מרת חוה בתו היחידה של בעל 'ישמח משה' שהיה אז אבד"ק שינאווא.
אחרי שריפה שכילתה את רכושו נאלץ לקבל בשנת תק"ס את עול הרבנות בקרעשוב. אח"כ היה אבד"ק בילגורייא ובשנת תקס"ח כשעבר חותנו הק' לאוהעל עבר רבינו לשינאווא למלא את מקום חותנו ובה ישב למעלה מכ' שנה.
בשנת תק"צ נבחר כרבה של ווישניצא והגליל (ומחמת סבל וצער רב שהיו לו שם נאלץ לעזוב את העיר תקצ"ח ועבר לבריגעל).
הסתופף בצל רבו החוזה הק' מלובלין והשפיע אף על חותנו הק' לידבק בו, מלבד זאת נסע עוד אל צדיקי דורו ביניהם המגיד הק' מקאזניץ, הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימינוב, היהודי הק' ורבי נפתלי צבי מראפשיץ. ופעם אמר על עצמו שהכיר ארבע מאות צדיקים. ומנו"כ בבריגעל.
כל לימודו בנגלה היה גם ע"פ הנסתר
נוהג היה הרה"ק בעל ה'אריה דבי עילאי' זי"ע [חמיו של הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע], בליל שבת קודש אחרי ה'טיש', ובפרט בלילי השבתות הארוכים שבחורף, היה סדר לימודו באותה שעה גמ' ותוספות עם פירוש מהרש"א (שהיה עדיין כרוך בנפרד).
והעיד עליו מחותנו הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע, שכל לימודו בנגלה הוא ע"פ הנסתר, וכנראה עדותו אף לשאר ימי השבוע נאמרה וביותר על שבת קודש.
(מפי ספרים וסופרים)
משל לאגוז קשה
בווישניצא היה מלמד חשוך בנים ל"ע. כאשר הפציר בהרה"ק בעל 'אריה דבי עילאי' זיע"א שיפעול עבורו ישועה, שלחו להרה"ק רבי הירש מרימינוב זיע"א והבטיחו שאצלו יוושע ויפקד בפקודת ישועה ורחמים.
אצל הרבי רבי הירש לא נתנו רשות לשום אדם להכנס אל הקודש פנימה, אלא בתנאי אם יסלק סך של חמישים רייניש. המלמד אסף וקבץ את כל הסכום ובא לפני רבי הירש. הרבי ברכו שיזכה לבנים וחזר לעירו. לצערו עברו זמן וזמנים טובא ולא זכה להיבנות. ובא לפני ה'אריה דבי עילאי' והתנצל שכבר עשה כדבריו וגם סילק סך הכסף לרבי הירש אבל לישועה עדיין לא זכה.
אמר לו הרה"ק: אם מתחילין גומרין, ושילך עוד הפעם לרבי הירש. הרבי לקח ממנו גם בפעם השנית הסכום של חמישים רייניש, ושוב ברכו. עבר עוד זמן כביר וברכת הרבי עוד לא עשתה פירות, ותוחלת המלמד נכזבה. כאשר בא בקובלנא לבעל 'אריה דבי עילאי', צווהו שלא יתייאש עצמו מן הרחמים, ויסע עוד הפעם לרבי הירש. בבואו לפניו בכה במרירות ואז אמר לו הרבי: עכשיו תוושע ותלד אשתך בן זכר.
ברכת הצדיק נתקיימה ובמלאת הימים ילדה אשתו בן זכר. כאשר הגיעה הבשורה טובה להרה"ק הגיב, שגם הוא סייע להישועה. ומשל למה הדבר דומה, לאגוז קשה הנשבר אחר הכאות רבות ואינו נשבר במכוש האחרון לבד, רק כל הכאה והכאה מצטרפת ומסייעת לשוברה. ואם כן, סיים, גם אני הייתי מסייע שיש בו ממש ויש לי חלק בהישועה כיון שהרביתי בתפילה.
