הרה"ק רבי אלתר ישראל שמעון פרלוב זי"ע מנובומינסק ו' טבת תרצ"ג
אורו של רבינו זרח בבית אביו הרה"ק רבי יעקב פרלוב זיע"א בעל שופרא דיעקב, האדמו"ר הראשון לבית נובומינסק. היה זה אחר שחלפו מספר שנים מעת נישואיו והוא עדיין לא זכה לבן זכר, נסע רבי יעקב לדודו זקנו ורבו הרה"ק רבי יצחק מנשכיז זיע"א, לבקש את ברכתו. הרבי מנשכיז בירכו ואמר לו, 'לך לך מארצך', כאן ברוסיה אי אתה זוכה לבנים, שמע לעצתי, העתק דירתך לפולין הסמוכה, בה תזכה לבנים.
השופרא דיעקב שמע לעצת הרבי, עקר את בית מדרשו ויצא לפולין, בה התיישב בנובומינסק הסמוכה לוורשא הבירה, שם נולד לו כעבור שנה בשנת תרל"ה בנו הגדול, רבנו. בחיי אביו, נוהג היה לרשום את כל תורותיו שנאמרו בשולחן הטהור, בזכות זכרונו המופלא.
כאשר חל ראש השנה ביום חמישי ושישי והרבי אמר תורה משך שלושה ימים רצופים בשולחנותיו הטהורים, שאל את בנו, האם יזכור לאחר החג את כל שבעת המאמרים שאמר בשלושה ימים אלו, ורבנו חזר עליהם בפניו מילה במילה, מבלי להחסיר דבר.
לאחר עלות אביו הקדוש השמימה בכ"ג באדר תרס"ב, אחר שלושים וחמש שנה שעמד בנשיאות העדה, עלה רבינו על כס ההנהגה. מפורסם היה שמעו לשם ולתהילה בכל רחבי פולין כענק בתורה ועמקן גדול בחסידות, עבודתו הייתה כחד מקמאי ולמעלה מהשגת אנוש, תפילתו בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה', פשוטה כמשמעה.
אכל שתי ארוחות ביום, בשעה שתיים אחר הצהריים ובחצות לילה. לעתים אף סירב לאכול ואמר למשמשיו, שבע אנוכי מן הצרות ששמעתי כל היום מפי יהודים.
שינן מידי יום עשרים ושלושה פרקי משניות בעל פה, כשאחד ממקורביו מקשיב מן הספר ובוחנו לבל יחסיר מילה, וכך סיים ש"ס משנה בעל פה מידי חודש, מלבד שאר שיעוריו בתנ"ך, ש"ס, זוהר הקדוש וכו'.
קבל במשך שעות ארוכות את חסידיו ושוחרי עצתו, והשתתף בשמחתם ובצערם מעומק לבו, השפיע על כל אחד אמונה תמה וביטחון אמת בהשי"ת, והרבה להתפלל בעדם.
מידי שבת היה עורך את שולחנו הטהור בשלוש הסעודות, עם מאמרים ארוכים שהיה רגיל לומר במשך שעה וחצי, ולעיתים התארכו עד כדי שלוש שעות. בתוך המאמרים נדרשו ונתבארו מאמרי חז"ל רבים בש"ס ומדרשים, זוהר הקדוש ותיקוני זוהר וספרי האר"י ז"ל, מאמרים אליהם נמשכו חסידים מכל החצרות בפולין, בייחוד מעת בה התיישב בוורשא הגדולה.
לצד גדלותו התפרסם כאחד ממנהיגי הציבור התורני בפולין, ההשכלה והציונות היו למורת רוחו והכאיבוהו, בראותו בהם כחותרים תחת אשיות האמונה הקדושה. עם היווסד אגודת ישראל בה ראה עוגן והצלה ליהדות החרדית שנותרה לפליטה, השתתף בה יחד עם רוב גדולי התורה, השתלב בהנהגת התנועה הקדושה, ונמנה על חברי מועצת גדולי התורה שהתוו את דרכה.
הנהיג את עדת קודשו במשך למעלה משלושים שנים, נערץ על צדיקי דורו שהעריכוהו ביותר, הרה"ק האמרי אמת זיע"א היה ממעריציו הגדולים, ואף מכנהו באחד ממכתביו בתואר "קדוש ייאמר לו", וידוע עד כמה היה מדייק בדבריו.
במלחמת העולם הראשונה עבר רבנו מנובומינסק לוורשא, בה התגורר עד הסתלקותו. נתבקשה נשמתו לישיבה של מעלה בהיותו בן ח"ן שנים, בצהרי ו' בטבת תרצ"ג, בשעה בה עסק כדרכו בשינון משניות על פה.
לאחר הסתלקותו מילא את מקומו בנו הרה"ק רבי נחום מרדכי זיע"א, מראשי מועצת גדולי התורה בארצות הברית וחתן הרה"ק רבי יצחק זליג מסוקולוב זיע"א.
הותיר אחריו מורשה רוחנית בדמות ספריו הקדושים, הגדה של פסח תפארת אי"ש (ראשי תבות של שלושת שמותיו הקדושים), ממאמריו מלאי ההגות נדפס הספר תפארת איש על מועדים. (מגדולי התורה והחסידות, הילולא דצדיקיא).
רופאו העיד שהוא חי וניזון בכוחות רוחניים
על עוצם עבודת קודשו המופלאה, ניתן להיווכח ממה שכתב לימים בנו רבי נחום מרדכי באחד ממכתביו, בו תיאר את עבודתו של אביו הקדוש. "מילדותו היה רפה כוח ומבנה גופו לא איתן, עבודתו למעלה מכוחותיו הגופניים, תדיר הייתה משפחתנו נתונה בדאגה על בריאותו, רופאי וורשא טיפלו במיחושיו, עד שאחדים מהם, כמו הד"ר קוניג אמרו שלחינם כל התרופות שהוא רושם עבורו, בזמן שהרבי מעמיד בסכנה את בריאותו מהתעצמותו בעבודתו הקדושה.
באסיפת רופאיו בה השתתפו ד"ר קוניג, ד"ר שמחוביץ וד"ר שניאורסון, החליטו להודיע לרבי שאם לא ישנה את סדר יומו ויחל לשמור על בריאותו, הם יסלקו ידיהם מלהשגיח על מצבו ולא יתנו מזור לתחלואיו. אך ד"ר שניאורסון טען כלפיהם, "איש כה חלוש, עם לחץ דם גבוה ושאר מיחושיו, לעולם לא נוכל להבריאו לאיתנו. להיפך, אדם אחר במצב כזה, היה מסוכן יותר ממנו, כי לא היה לגופו ממה לקבל חיות וכוח כנגד ייסוריו. הרבי חי וניזון בכוחות רוחניים, שואב עוצמה מלימוד משניות, ומתרענן מחדוות התפילה ומשמחת המצוות שמקיים בצורה שלא כל אדם מרגיש. על כן עצתי שלא להפריעו מדרכו, וככל שבידינו לעזור ברפואתו, אנו הרופאים נשתדל עבורו".
