הרה"ק רבי אלעזר מקאזניץ זי"ע כ"ו כסלו תרכ"ב
הרה"ק רבי אלעזר האפשטיין זי"ע מקאזניץ נולד לאביו הרה"ק רבי משה אליקים בריעה זי"ע בן המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע, ולאמו הצדיקת בת הרה"ק רבי אלעזר מליזענסק זי"ע, אשר את שמו נשא עליו, בן הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע.
בהיותו כבן ט"ו שנה נלקח לחתן אצל הרה"ק רבי יעקב ממעליץ בהרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע, ונשאר לשבת בראפשיץ סמוך לשולחן זקינו הק', עד להסתלקותו של אותו צדיק בי"א אייר תקפ"ז. אז חזר לקאזניץ, אל בית אביו, אולם כעבור שנה, בי"ב אלול תקפ"ח, נסתלק אביו הק', כשאת מקומו בקאזניץ מילא בן דודו ודודו הרה"ק רבי - חיים מאיר יחיאל השרף ממאגלינצא זי"ע.
רבינו סירב לקבל עליו עול ההנהגה אחר פטירת אביו ולא נשאר בקאזניץ, אלא בחר לו לרבי את הרה"ק רבי ישעיה מפשעדבורז זי"ע.
בשבת קודש פרשת מקץ שנת תר"ט, שבת רבי אלעזר במאגלינצא, וכיבדוהו לעלות לתורה ל"שלישי", וכשהגיע ה"שרף" שהיה הבעל קורא לפסוק: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי" הרים קולו, ובדמעות שליש שנה ושילש בקריאת הפסוק החסידים ראו בכך אות סמיכה להנהגה.
ואמנם באותה שנה ביום ט"ו אייר תר"ט איתקטר קטירא ועלה למרום, ורבי אלעזר הוכתר בכתר ההנהגה, לנהל את עדת חסידי קאזניץ. עד מהרה נתפרסם שמו ברחבי פולין וביתו הפך לתל תלפיות, כשהמוני בית ישראל נהרו אליו, להתבשם מזיו תורתו ולהיוושע בדבר ישועה ורחמים. גם צדיקי דורו באו לחסות בצילו וביניהם הרה"ק רבי יעקב צבי מפאריסוב והרה"ק רבי יוסף ברוך מניישטאט בן ה"מאור ושמש", זי"ע.
י"ג שנה הנהיג את עדתו [כמנין השנים שהנהיג אביו הק' את עדתו משנת תקע"ה עד שנת תקפ"ח] עד ליומו האחרון ביום ב' דחנוכה, כ"ו כסלו תרכ"ב, כאשר עלה למרום. מנוחתו כבוד בקאזניץ סמוך לאביו וזקינו הקדושים. זכותו יגן עלינו ועכי"א.
הבטיח שיהיה לטובה בעבורם
מסופר, הרה"ק רבי אלעזר מקאזניץ זצ"ל נסע פעם בדרכו, ולא עלה בידו להגיע למחוז חפצו עד שבת, והיה מוכרח לשבות באיזו עיירה, החסידים ששמעו מזאת, מיהרו להביא אליו את כל צרכי השבת ובגדי השבת בהרחבה, רבי אלעזר נהנה מכך מאוד והיה לו מזה קורת רוח מרובה ואמר להם שיש לו מעשה לספר להם, וכה סיפר:
להרה"ק החוזה מלובלין זצ"ל היה 'קאפטין' [-בגד עליון חשוב] מיוחד שהיה לובש רק ביום שנערך ברית מילה במעון קדשו, באחד הימים ראו תלמידי ה'חוזה' את רבם לבוש באותו 'קאפטין', והיה זה לפלא בעיניהם שכן באותו יום לא היה כל ברית מילה, אך מפני חרדת הקודש לא העזו לשאול את רבם על כך. במוצאי יום הכיפורים, כשראו התלמידים כי בדיחא דעתיה, העזו לשאול אותו על כך, אמר להם ה'חוזה' שיספר להם מעשה, וכה סיפר:
מעשה בעשיר אחד שהתגורר באחת העיירות הסמוכות ללובלין, ומנהגו היה להגיע בכל יום שישי ליריד שהתקיים בלובלין, ולקראת שבת היה חוזר לביתו, באחת השבועות נתאחרה השעה ולא היה סיפק בידו לשוב לביתו, והיה צר לו לאותו עשיר לשלם ששה רייניש עבור שהייה בשבת בבית מלון בעיר, כשהפך בדעתו מה לעשות אורו פניו כשנזכר שבלובלין מתגורר איזהו רבי גדול ולפיכך מגיעים לעיר חסידים רבים המקבלים אש"ל חנם אין כסף, ולכן עדיף לו ללכת לשם, ואפילו אם יהא עליו לתת לרבי 'קויטל' – 'פיתקא' עם 'פדיון נפש' של שני רייניש, הרי עדיין ירויח ארבעה רייניש, הוא לא היסס רבות ואכן הגיע לבית המדרש וקיבל אש"ל בחינם, ובמוצש"ק נכנס אל ה'חוזה' ונתן לו 'קויטל' עם פדיון נפש של שני רייניש, וחזר לביתו.
המשיך ה'חוזה' לספר: לימים נסתלק אותו יהודי לבית עולמו, וכשהגיע לבי"ד של מעלה לא נמצאו עליו טענות מיוחדות מכיון שבסך הכל היה סוחר ישר ונשא ונתן באמונה, ונפסק לו גן עדן, ברם עם הגיעו לגן עדן התעורר שם מהומה כשסירבו להכניסו לשם בטענה שהוא אינו מהול כהוגן, הלה החל לצעוק ולטעון שהוא אינו אשם בכך ודבר זה לא תלוי בו, אך ללא הועיל, כשראה זאת החל לטעון שהיה פעם אחת בחייו אצל הרבי מלובלין, והוא הרי מכונה ה'חוזה', כי יש לו כח ראיה מסוף העולם ועד סופו, ועל כן יש לו טענה נגד הרבי מלובלין על שלא גילה לו שאינו מהול כהלכה, טענתו נתקבלה ופסקו בב"ד של מעלה שעלי לתקן את אותו יהודי, ובאותו יום שהלכתי עם ה'קאפטין' תקנתי את הברית מילה של אותו יהודי.
וסיים הרה"ק מקאזניץ, והרי ק"ו הוא, אם אותו יהודי שהלך אל הרה"ק מלובלין רק בכדי להרויח ארבעה רייניש זכה שהרה"ק מלובלין יעשה לו טובה בעולם העליון, אם כן אתם שעשיתם לי טובה גדולה כל כך בהביאכם אלי את כל הדברים הנחוצים לי, כ"ש שזה יהיה לטובה בעבורכם.
