הרה"ק רבי אלעזר הלוי ראזענפעלד זיע"א הי"ד האדמו"ר מאושפצין כ"ז תמוז תש"ג

הרה"ק רבי אלעזר הלוי ראזענפעלד זי"ע הי"ד האדמו"ר מאושפצין נולד ביום י' סיון שנת תרכ"ב לאביו הרה"ק המפורסם רבי יהושע זי"ע אבד"ק קאמינקא בן הרה"ק המפורסם רבי שלום אבד"ק קאמינקא חד מבני היכלא קדישא של הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע, ולאמו הרבנית ע"ה בת הגה"ק רבי צבי הירש מדרישקופולי גיסו של הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע.

עודו ילד כבן שבע איוה הרה"ק בעל ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע לקחתו לבתו עבור בתו הילדה פראדיל, ומסופר שכאשר ביקר הרה"ק מצאנז זי"ע אצל אביו בקאמינקא ודברו ביניהם אודות השידוך הלז, וכנהוג רצה אבי המדוברת הרה"ק מצאנז לראות את העלם, בל הוא שכב במיטתו וישן, רצה האב להעירו, אמר לו הרה"ק מצאנז זי"ע שראהו בשינתו "אין צורך – – להעירו, כבר ראיתיו והוא ישן יפה..." [ער שלאפט שיין], הרבה שנים היה חתן כמנהג העת ההיא, ובינתיים שבק המחותן חיים לכל חי הרה"ק מצאנז זי"ע עלה למרום בשנת תרל"ו, וחתונתו התקיימה שנתיים לאחר מכן בשנת תרל"ח בעיר קאמינקא.

רבינו לא זכה אף פעם לראות פני חותנו הרה"ק מצאנז זי"ע, כי השידוך נגמר כאשר היה ישן אז והרה"ק מצאנז צוה עליו שלא לעוררו משינתו כאמור, והחתונה היתה כבר כאמור אחרי פטירת חותנו, ובתקופה שבין האירוסין לנישואין לא נסע רבינו לצאנז כנהוג שאין שוהים בבית הכלה, ועם כל זאת היתה הערכתו כלפי חותנו במלא יראת הכבוד, ועל כל דבר ששמע בשם חותנו שמר בכל כחו).

תחילה אכל מזונות על שלחן גיסו הגה"צ רבי יצחק טובי' רובין זצ"ל חתן הרה"ק מצאנז זי"ע שהיה אפוטרופוס של היתומים ודאג לכל צרכיהם, לאחר ב' שנים בערך בשנת תר"מ, כאשר פתח גיסו (בעל אחותו) הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע שהיה אז – רב בווישניצא את ישיבתו הגדולה בווישניצא עבר אברך הצעיר לעיר ווישניצא ושם למד בהתמדה גדולה כמה שנים בין כותלי הישיבה, כאשר הוא נחשב לאחד ממופלגי התלמידים, והיה קשור באהבה והערצה גדולה אל גיסו הרב והר"מ. בתקופה ההיא נתעטר רבינו בכתר ההוראה מהגאון רבי נתן סג"ל גאלדבערג זצ"ל אבד"ק לימנוב, רבינו הביע רצונו להיסמך מהגאון הזה, כי הוא נסמך מזקינו המהר"ש מקאמינקא זי"ע, בשנת תרמ"ה עבר רבינו לעיר באכניא הקרובה ושימש שם בדיינות, לאחר כמה שנים כאשר רצו בני העיר באכניא לקבל עליהם רב, רצו הרבה מהם לענוד לו עטרת זו, והיו בשבילו הרבה 'שטימען' [הרבה בוחרים] אבל מאחר שהיה שם גם מועמד אחר, הגה"ק ר' אשר מאיר הלברשטאם זצ"ל, יעץ לו המהר"ש מבאבוב שימשוך ידו מזה וילך לדור בעיר אושפצין. הוא עשה כרצון רבו ועבר לאושפצין, ונתקבל לרב ומנהיג בביהמ"ד.

הביא חבורה מובחרת של ת"ח ובני עליה מעיר קאמינקא, לשמש שם כמלמדים ושובי"ם. בני העיר בכלל ובפרט האנשים החסידים מכל החוגים הכירו מיד כי איש קדוש בא לגבולם, וינשאוהו ויכבדוהו, ושמו נישא בהערצה רבה על שפתם.

בשנת תרע"ה ו' לחודש אייר נפטרה עליו הרבנית הצדקנית מרת פראדיל ע"ה, והוא נשאר אלמן ל"ע, לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה, וככל בנ"י דרי חבל ארץ זו גם הוא הוכרח להרחיק נדוד, והיה מלא יסורים ומכאובות, כתום המלחמה וכבר דר במנוחה בביתו באושפצין היה עליו שוב לטעום טעימת כפיל"א מכוס היגונים, כי בתחילת שנת תרע"ט התפשטה חולאת ממארת באיזור ההוא שלקחה שבי הרבה נפשות מישראל ביניהם בתו הרבנית הצדיקת מרת רעכיל ע"ה אשת הרה"צ ר' יונה באראן זצ"ל, ובנו הרה"צ ר' שלום ראובן זצ"ל, שניהם נסתלקו לעולמם בחוה"מ סוכות, הבת ביום א' דחוה"מ והבן ביום הושענא רבה, לאחר זמן נפטר גם חתנו הרה"צ ר' אשר ישעי' הורוויץ זצ"ל מאילינוב.

במשך ימי היו"ט לא ראו שום סימן של דאגה ועצבות, ואף ההקפות ערך כבכל שנה, ובכל דקדוקי מנהגיו כאילו לא קרה כלום, אבל מיד כעבור החג פרץ בבכיות מאין הפוגות על מכתו שלקה בכפלים והיה קשה לנחמו. רבינו הכניס לביתו את היתומים, שני בנים ובת מבתו ע"ה, ובת אחת של חתנו מאילינוב (עם יתומי בנו הרה"צ ר' שלום ראובן טיפלה אחותו מרת יענטא ע"ה).

בשנת תר"פ נשא את זיווגו השני הרבנית הצ' מרת שפרה ע"ה בתו של הגה"צ רבי חיים יעקב הורוויץ זצ"ל אבד"ק אילינוב (בן הרה"ק רבי חנינא אבד"ק אילינוב בן הרה"ק רבי יעקב ממעליץ בן הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע) חתנו של הגה"צ רבי משה אונגער זצ"ל חתן הרה"ק מצאנז זי"ע.

לאחר שהחיים היהודיים שבו למסלולם היה שוב בית מדרשו למוקד ומרכז עבור דורשי עבודה האמיתית, וה'חצר' התרחב יותר מדי שנה עד שאפי' בשבתות הרגילות נעשה בית מדרשו צר מהכיל את הצי בור הגדול שמילא את הבית מפה לפה.

ביום י"ז אב תרצ"ו יצא לרבינו לארה"ק ולאחר ג' שנים ביום י"ז אב תרצ"ט חזר לאני' בחזרה לביתו, בטרם יצא רבינו את דרכו מירושלים עיה"ק, יצא ועמד על מרפסת ביתו, הביט בעיניו הק' לצדדין ואמר: "רואה אנכי הרים מלאים (גאנצע בערג) עם דם יהודי שישפך...". ואם בכל זאת חזר רבינו, הרי סמוכין לההשארה שהיו לו בזה כוונות עמוקות, ומי יבא בסוד צדיקים.

ובקיץ של שנת תש"ג, כאשר הורע חולי רבינו, היה חבוי בבונקער הרבה זמן, עד שעזבוהו כוחותיו, לאט לאט מחלתו התגברה עליו, והוא נסתלק לבית עולמו שם בבונקער יום ז"ך בתמוז תש"ג, זי"ע ועכי"א

(גל' רחשי לב).

רצה לדור בארץ הקודש ומאידך להחזיק יו"ט שני של גלויות

מסופר על הרה"ק רבי אלעזר מאושפצין זי"ע הי"ד שאוה למושב לו לעלות ולהשתקע בארץ הקודש ולחונן את עפרה, אמנם לעומת זאת עמד לנגדו ימי יום טוב שני של גלויות, סגולתם וגודל קדושתם, והצטער ביותר שיצטרך להיפרד מימים קדושים אלו. אשר על כן ביקש את מקורבו שיערוך מכתב שאלה אל הג"ר שמואל אהרן מילער זצ"ל אבד"ק לאבאווא, אם ייתכן ואפשר לקיים שניהם כאחד על פי הלכה, לדור בארץ ישראל וגם לקיים שם יו"ט שני.

(וכך כתב אותו מקורב של הרה"ק מאושפיצין (נדפס בספרו של הגרש"א הנ"ל אבני אש סי' טו): "הנה זה כמה פעמים נתעוררתי מכ"ק אדונינו הרב הצדיק המפורסם מהר"א שליט"א מפה, היות כי נכספה נפשי לחצרות ה' לעלות לאה"ק תוב"ב, ושמע מאביו הק' (- הרה"ק רבי יהושע מקאמינקא) זצ"ל שעמד לנגדו ענין יו"ט שני של גליות שלא רצה לבטלה כמנהג א"י, לזאת עוררני לחפש בספרים אם לא נמצא איזה עצה בזה..." (יעו"ש תשובת הגרא"ש).