הרה"ק רבי אליעזר זוסיא פורטוגאל מסוקלען זי"ע בעל נועם אליעזר כ"ט מנחם אב תשמ"ב
נולד בשנת תרנ"ח, בעיירה סקולען שעל גבול רוסיה ובסרביה שברומניה, לאביו רבי ישראל אברהם זצ"ל, רבה של סקולען, שהיה תלמיד רבי ישעיהו שור אב"ד יאסי, תלמיד הרה"ק רבי מרדכי מקרמניץ.
משחר ימיו אהב ללמוד תורה, והיה משים לילות כימים בין כתלי בית המדרש כשפומיה לא פסיק מגירסא, עד שנעשה בקי בכל הש"ס וארבעה חלקי שולחן ערוך. בהיותו בן שבע עשרה שנה נתייתם מאביו, ובני הקהילה בחרו בו כממלא מקומו, בהסכמת ובעידוד גדולי רומניה.
משראה כי דלת העם מזלזלים בכמה וכמה דיני שבת, רחמנא ליצלן, חיבר עבורם את קונטרס השבת, בלשון הקודש, ובתרגום ליידיש המדוברת, כדי שהכל יבינו את הדברים. בראותו את העזובה בתחום חינוך הילדים הרכים, הקים בסקולען תלמוד תורה גדול שהתנהל על טהרת הקודש. במאמצים לא מעטים ובתחבולות מחוכמות, עלתה בידו להביא בשערי הת"ת כמעט את כל ילדי היהודים בעיר.
הרה"ק ה'אמרי חיים' שהכירו מקרוב, העיד בו אישית כי מימיו לא עשה שום פעולה לעצמו, כי אם להרבות כבוד שמים או לטובתם של ישראל. ראשי הקהל בסקולען שהבחינו אחרי מעקב כי הוא מחלק לעניים את כל כספי משכורתו הדלה, וביתו ריקם, החליטו כי מכאן ואילך ימסרו את המשכורת ישר לידי הרבנית שתכלכל בה את צרכי הבית.
אולם כעבור תקופה קצרה, התברר להם שהסיפור חוזר על עצמו, הרבנית, עזר כנגדו, מחלקת אף היא את כל הכסף לעניים. היו איפוא הפרנסים אובדי עצות, הם ניסו להחליף את שיטת התשלום, במקום מעות מזומנים, הכניסו אל בית הרב מצרכי מזון, שיהיה לאכול לשובע, אולם הרב הצעיר התחכם אף הפעם, והחל לחלק לעניים מצרכי מזון.
משהגיע הרה"ק הכנסת מרדכי מסדיגורא לעירו, וראה מקרוב את פעולותיו המוצלחות בתחום הדת, יעץ לו שיעתיק משכנו לעיר טשרנוביץ, בה משתרע לפניו כר נרחב יותר לפעולה. הוא שמע לקולו, נטש את כסא הרבנות שישב עליו אביו, ויצא לטשרנוביץ.
כעבור זמן קצר נתחוור שיציאתו לטשרנוביץ היתה הצלת חייו, סקולען נכבשה במפתיע על ידי חיילי הצבא האדום מרוסיה, שפרעו ביהודי המקום ללא חמלה. בטשרנוביץ, עיר בת יותר משמונים אלף יהודים, הוכתר לנשיא אגודת ישראל, נקרא לעמוד בראש הרבנות המקומית, ופעל גדולות לחיזוק היהדות והחינוך התורתי.
בתקופת החירום של ימי ההשמדה הנאצית עברה טשרנוביץ כמה פעמים מידי הרוסים לידי הגרמנים ולהיפך, עד שנכבשה סופית על ידי הרוסים בשנת תש"ה והונהג בה משטר קומניסטי מובהק, במהלך תקופה זו היה שרוי פעמים רבות בסכנת חיים, אך תמיד נתקיים בו הכתוב 'רגלי חסידיו ישמור', והיו לו החיים לשלל.
בתקופה הקצרה של הכיבוש הגרמני, פירסמו הנאצים ימ"ש בטשרנוביץ הוראה, לפיה מי שייתפס במתן מסתור לחייל רוסי, יומת ביריה ללא שהיות. כשנודע לו על הימצאם בעיר של שלושה יהודים כאלה, אשר איש אינו מעיז להביאם בצל קורתו, הלך והסתירם בעליית גג, כשהוא מביא במו ידיו את מאכלם מדי יום, עד שהעיר נכבשה בידי הרוסים. בעת ההיא כבר החזיק בדירתו יותר מארבעים יתומים רכים, אשר ישנו צפופים יחדיו לרוחב המיטות, רבינו ובני ביתו נהגו אז לישון על הרצפה.
משהורע המצב בטשרנוביץ עקב רדיפות הקומניסטים, שהרבי ופעולותיו היו לשיכים בעיניהם, העביר את יתומיו לרומניה ובעקבותיהם עבר אף הוא בגניבה את הגבול, השתקע זמנית בעיר בוקרשט, בה פתח דף חדש במסכת פעילותו החרוצה לישע אחב"י, התייצב בראש נשיאות מרכז אגודת ישראל ברומניה, והפעיל עסקני ציבור לשם שמים ברחבי המדינה, כדי לחזק את היהדות בכל התחומים.
בשל פעולותיו נרדף על ידי הקומניסטים ברומניה, הושלך לבור הכלא, וסבל עינויים קשים, אך ה' הפיר את מזימתם בדרך פלאית ונאלצו לשחררו, רבינו הבין כי לא יוכל להישאר ימים רבים במדינה זו מפני הסכנה האורבת לו מידי הרשעים, אך הוא המתין עד שיעלה בידו להוציא ולהעביר את כל היתומים שאימץ כילדיו לחופי מבטחים.
זאת היתה הסיבה שהמשיך להתגורר ברומניה עד תשי"ט. אז נכלא בשנית יחד עם בנו הרה"ק רבי ישראל אברהם, וישב בבית האסורים כחמשה חדשים עמוסי פלצות וזוועה, האשימו אותם בריגול לטובת ארה"ב וארץ ישראל, וחייהם היו בסכנה. היהדות העולמית הרעישה תבל ומלואו, ולאחר השתדלות של נשיא ארצות הברית, שוחררו.
ידוע היה בכוחו המיוחד בחכמת הנגינה, רבים מלחניו התפשטו בעולם היהודי ונעשו נחלת הכלל, חלק חשוב מניגוניו, חיבר בין חומות הכלא ברומניה.
לימים סיפר, "היו ימים ושעות שהרגשתי מרוב חולשה ועינויים כי אין ביכולתי יותר להחזיק מעמד, כל פעם ברגעים כאלה זימן לי הקב"ה פסוק קולע או ניגון מעודד, בהם הייתי מחזק את לבי". עוד סיפר כי היה כפסע בינו לבין המות, באשר לא היה דרך הטבע להינצל מהם, רק בדרך נס ממש, ניצל ממות לחיים.
בראשית חודש ניסן תש"כ עזב את רומניה, אף שהשתוקק לחונן עפרותיה של ארץ הקודש, ראה עצמו מחוייב לעסוק במצות פדיון שבויים עבור היהודים שנותרו מאחורי מסך הברזל, ונסע עבורם לארצות הברית, בה הזעיק את הציבור להיחלץ לעזרתם.
בארצות הברית פתח את שערי בית מדרשו, שהפך לאבן שואבת לרבים שהתחממו באשו הגדולה, כן הקים בארץ הקודש רשת בתי חינוך לילדים עזובים, בשם 'חסד לאברהם'.
בשנותיו האחרונות נחלש מאוד, אך הקפיד במסירות נפש על הליכה למקוה וכל מנהגי החסידות כמימים ימימה, באשמורת הבוקר של ערב ר"ח, נתבקש לישיבה של מעלה. השאיר אחריו את ספריו נועם אליעזר, קדושת אליעזר, ואת בנו יחידו ממלא מקומו, הרה"ק רבי ישראל אברהם זיע"א.
מינוי שופטים בתורת מתנה ולא בתורת מכירה
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ וגו' (פר' שופטים טז, יח).
י"ל, בדרך צחות נגד המנהג הרע שנעשה באיזו מן הקהילות למנות שופטים ורבנים כאלו אשר שיחדו את ראשי הקהילה בממון. והנה מינוי כזה הלא למכירה תחשב, כי הרי ראשי הקהילה נטלו כסף עבור ההתמנות, לכן הזהירה תורתינו הק' את ראשי הקהילה, ואמרה שופטים ושוטרים "תתן לך" שמינוי השופטים תהא בתורת מתנה לך, ולא בתורת מכירה, כי תבחרו רק במי שראוי לאותו איצטלא ולא במי שקנאה בכסף.
(נועם אליעזר – פר' שופטים)
הרה"ק מסקולען מטפס למקוה דרך החלון
מסופר על הרה"ק מסקולען זי"ע, שפעם שבת בקרית מלאכי במטרה לחזק את העולים החדשים תושבי המקום.
בשבת קודש בבוקר התכונן ללכת למקוה כדרכו בקודש, אך המשב"ק ניסה להניעו בטענה שהמרחק רב, דרך הליכה מחצי שעה, וזה משימה לא בר ביצוע לאיש בגילו ובמצבו (כבר היה סגי נהור) וגם מי המקוה קרים. רבינו לא ויתר כדרכו לשמור על דרכי ומנהגי החסידות אף במסירות נפש והל כל הדרך הנ"ל.
כשהגיעו לבית הטבילה והנה הדלת נעולה. שלחו ילד להביא המפתח, אך רבינו חשש לטירחא דציבורא שאל אם יש חלון קטן פתוח על מנת להיכנס דרכו למקוה. והנה היה שם חלון קטן בגובה רב וביקש להרימו וטיפס דרך החלון בזריזות נפלאה ותוך שניות היה מצד השני, הצעירים שנכחו במקום לא יכלו לחקותו ועמדו נדהמים מול המחזה הנורא
