הרה"ק רבי אליעזר זוסיא פורטוגאל זיע"א מסקולען כ"ט מנחם אב תשמ"ב
נולד בשנת תרנ"ח, בעיירה סקולען שעל גבול רוסיה ובסרביה שברומניה, לאביו רבי ישראל אברהם זצ"ל, רבה של סקולען, שהיה תלמיד רבי ישעיהו שור אב"ד יאסי, תלמיד הרה"ק רבי מרדכי מקרמניץ.
משחר ימיו אהב ללמוד תורה, והיה משים לילות כימים בין כתלי בית המדרש כשפומיה לא פסיק מגירסא, עד שנעשה בקי בכל הש"ס וארבעה חלקי שולחן ערוך. בהיותו בן שבע עשרה שנה נתייתם מאביו, ובני הקהילה בחרו בו כממלא מקומו, בהסכמת ובעידוד גדולי רומניה.
משראה כי דלת העם מזלזלים בכמה וכמה דיני שבת, רחמנא ליצלן, חיבר עבורם את קונטרס השבת, בלשון הקודש, ובתרגום ליידיש המדוברת, כדי שהכל יבינו את הדברים. בראותו את העזובה בתחום חינוך הילדים הרכים, הקים בסקולען תלמוד תורה גדול שהתנהל על טהרת הקודש. במאמצים לא מעטים ובתחבולות מחוכמות, עלתה בידו להביא בשערי הת"ת כמעט את כל ילדי היהודים בעיר.
הרה"ק האמרי חיים שהכירו מקרוב, העיד בו אישית כי מימיו לא עשה שום פעולה לעצמו, כי אם להרבות כבוד שמים או לטובתם של ישראל. ראשי הקהל בסקולען שהבחינו אחרי מעקב כי הוא מחלק לעניים את כל כספי משכורתו הדלה, וביתו ריקם, החליטו כי מכאן ואילך ימסרו את המשכורת ישר לידי הרבנית שתכלכל בה את צרכי הבית.
אולם כעבור תקופה קצרה, התברר להם שהסיפור חוזר על עצמו, הרבנית, עזר כנגדו, מחלקת אף היא את כל הכסף לעניים. היו איפוא הפרנסים אובדי עצות, הם ניסו להחליף את שיטת התשלום, במקום מעות מזומנים, הכניסו אל בית הרב מצרכי מזון, שיהיה לאכול לשובע, אולם הרב הצעיר התחכם אף הפעם, והחל לחלק לעניים מצרכי מזון.
משהגיע הרה"ק הכנסת מרדכי מסדיגורא לעירו, וראה מקרוב את פעולותיו המוצלחות בתחום הדת, יעץ לו שיעתיק משכנו לעיר טשרנוביץ, בה משתרע לפניו כר נרחב יותר לפעולה. הוא שמע לקולו, נטש את כסא הרבנות שישב עליו אביו, ויצא לטשרנוביץ.
כעבור זמן קצר נתחוור שיציאתו לטשרנוביץ היתה הצלת חייו, סקולען נכבשה במפתיע על ידי חיילי הצבא האדום מרוסיה, שפרעו ביהודי המקום ללא חמלה. בטשרנוביץ, עיר בת יותר משמונים אלף יהודים, הוכתר לנשיא אגודת ישראל, נקרא לעמוד בראש הרבנות המקומית, ופעל גדולות לחיזוק היהדות והחינוך התורתי.
בתקופת החירום של ימי ההשמדה הנאצית עברה טשרנוביץ כמה פעמים מידי הרוסים לידי הגרמנים ולהיפך, עד שנכבשה סופית על ידי הרוסים בשנת תש"ה והונהג בה משטר קומניסטי מובהק, במהלך תקופה זו היה שרוי פעמים רבות בסכנת חיים, אך תמיד נתקיים בו הכתוב 'רגלי חסידיו ישמור', והיו לו החיים לשלל.
בתקופה הקצרה של הכיבוש הגרמני, פירסמו הנאצים ימ"ש בטשרנוביץ הוראה, לפיה מי שייתפס במתן מסתור לחייל רוסי, יומת ביריה ללא שהיות. כשנודע לו על הימצאם בעיר של שלושה יהודים כאלה, אשר איש אינו מעיז להביאם בצל קורתו, הלך והסתירם בעליית גג, כשהוא מביא במו ידיו את מאכלם מדי יום, עד שהעיר נכבשה בידי הרוסים. בעת ההיא כבר החזיק בדירתו יותר מארבעים יתומים רכים, אשר ישנו צפופים יחדיו לרוחב המיטות, רבינו ובני ביתו נהגו אז לישון על הרצפה.
משהורע המצב בטשרנוביץ עקב רדיפות הקומניסטים, שהרבי ופעולותיו היו לשיכים בעיניהם, העביר את יתומיו לרומניה ובעקבותיהם עבר אף הוא בגניבה את הגבול, השתקע זמנית בעיר בוקרשט, בה פתח דף חדש במסכת פעילותו החרוצה לישע אחב"י, התייצב בראש נשיאות מרכז אגודת ישראל ברומניה, והפעיל עסקני ציבור לשם שמים ברחבי המדינה, כדי לחזק את היהדות בכל התחומים.
בשל פעולותיו נרדף על ידי הקומניסטים ברומניה, הושלך לבור הכלא, וסבל עינויים קשים, אך ה' הפיר את מזימתם בדרך פלאית ונאלצו לשחררו, רבינו הבין כי לא יוכל להישאר ימים רבים במדינה זו מפני הסכנה האורבת לו מידי הרשעים, אך הוא המתין עד שיעלה בידו להוציא ולהעביר את כל היתומים שאימץ כילדיו לחופי מבטחים.
זאת היתה הסיבה שהמשיך להתגורר ברומניה עד תשי"ט. אז נכלא בשנית יחד עם בנו הרה"ק רבי ישראל אברהם, וישב בבית האסורים כחמשה חדשים עמוסי פלצות וזוועה, האשימו אותם בריגול לטובת ארה"ב וארץ ישראל, וחייהם היו בסכנה. היהדות העולמית הרעישה תבל ומלואו, ולאחר השתדלות של נשיא ארצות הברית, שוחררו.
ידוע היה בכוחו המיוחד בחכמת הנגינה, רבים מלחניו התפשטו בעולם היהודי ונעשו נחלת הכלל, חלק חשוב מניגוניו, חיבר בין חומות הכלא ברומניה.
לימים סיפר, "היו ימים ושעות שהרגשתי מרוב חולשה ועינויים כי אין ביכולתי יותר להחזיק מעמד, כל פעם ברגעים כאלה זימן לי הקב"ה פסוק קולע או ניגון מעודד, בהם הייתי מחזק את לבי". עוד סיפר כי היה כפסע בינו לבין המות, באשר לא היה דרך הטבע להינצל מהם, רק בדרך נס ממש, ניצל ממות לחיים.
בראשית חודש ניסן תש"כ עזב את רומניה, אף שהשתוקק לחונן עפרותיה של ארץ הקודש, ראה עצמו מחוייב לעסוק במצות פדיון שבויים עבור היהודים שנותרו מאחורי מסך הברזל, ונסע עבורם לארצות הברית, בה הזעיק את הציבור להיחלץ לעזרתם.
בארצות הברית פתח את שערי בית מדרשו, שהפך לאבן שואבת לרבים שהתחממו באשו הגדולה, כן הקים בארץ הקודש רשת בתי חינוך לילדים עזובים, בשם 'חסד לאברהם'.
בשנותיו האחרונות נחלש מאוד, אך הקפיד במסירות נפש על הליכה למקוה וכל מנהגי החסידות כמימים ימימה, באשמורת הבוקר של ערב ר"ח, נתבקש לישיבה של מעלה. השאיר אחריו את ספריו נועם אליעזר, קדושת אליעזר, ואת בנו יחידו ממלא מקומו, הרה"ק רבי ישראל אברהם זיע"א.
ברוך גוזר ומקיים
הרה"ק רבי אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולען זיע"א, היה מפורסם באהבת ישראל העצומה שלו. לאחר מלחמת העולם השנייה, הרבי והרבנית אימצו באופן אישי קרוב לארבע מאות ילדים, ודאגו לצרכיהם הפיזיים והרוחניים. הארגון שלו 'חסד לאברהם' פעל לטובת אלפים אשר היו זקוקים לעזרה באותו הזמן, והיה דוגמא ומופת לארגונים נוספים שעסקו באותו התחום.
ר׳ קלמן דריבן מברוקלין שמע מפיו של הרבי את הסיפור הבא: כאברך צעיר ברומניה, השפיע הרבי על צעירים ומבוגרים להתקרב לאמונה בה׳, הוא שכנע אנשים צעירים שלא יצטרפו לצבא הרומני, מאחר שהעושים זאת מרחיקים את עצמם באופן מוחלט מדרכי היהדות בלא שיוכלו לשוב. במקום זה, הוא עודד אותם להצטרף לישיבה אשר שם ילמדו תורה, ואשר צעד זה ישאירם נאמנים למסורת אבותיהם ולמורשתה.
יום אחד הלשין אחד לשלטונות רומניה על הרבי שהוא מדריך צעירים היאך להמנע מלשרת בצבא. השלטונות בדקו את הדבר ומצאו שאכן הטענה צודקת. הם תפסו בזעם את הרבי וכלאו אותו בצינוק לבדו בתא מלוכלך וחשוך, ולקחו ממנו את הכיפה ואת משקפיו. הרבי היה אדם חלש וחולני, ובראותו את מצבו בתא הקר והלח, אשר המקום היחיד שיכול לשבת או לנוח בו היה האדמה הקרירה והמעופשת, דימה שסופו קרב.
הרבי רצה להתפלל, אך ראשו לא היה מכוסה, לכן הוא משך את החליפה שלבש מעל לראשו והחל לפזם בקול את התפילות בעל פה. תפילת שחרית נמשכה אצלו לפעמים מספר שעות, וקריאת שמע בשעת תפילת מעריב ביום רגיל היתה עשויה להימשך עשרים וחמש דקות. גם על פי סדרי התפילה הרגילים שלו דקדק תמיד בכל מלה שבתפילה, אך במצב המיוחד שהיה שרוי בו הוצרך לדקדק יותר. שם, בבית הכלא, לא היה כל ענין שיתפוס את זמנו או ידרוש את תשומת לבו. הוא החל להתפלל תפילת שחרית, וכל מלה נאמרה ברגש מעומק הלב, כל משפט נהגה בצירוף הפסקות למחשבה מעמיקה.
הרבי הגיע לתפילת 'ברוך שאמר'. תפילה זו מכילה רצף של שבחים שאנו מברכים את ה׳, בהיבטים שונים זה מזה. הרבי התרכז בכל משפט בדרך שמעולם לא נהג לפני כן: 'ברוך שאמר והיה העולם, ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים'. כשהגיע לחלק האחרון, צצה במוחו שאלה: מדוע יוזכרו כאן מלים אלה, הרי הן נראות יוצאות דופן בתוך תפילה זו. בדרך כלל, משמעות המלה 'גוזר' היא הנהגה קפדנית ולא רצויה לבני אדם. יתירה מזו, אנו אומרים שהוא לא רק גוזר גזירות, אלא גם מקיים אותם. ולכאורה, הרי כל המשפטים האחרים של תפילה זו מתארים את מידת הרחמים של הנהגת ה׳: 'ברוך מרחם על הארץ', 'ברוך משלם שכר טוב ליראיו, ברוך חי לעד וקיים לנצח', וכן הלאה. כיצד מתאימות לכאן המילים 'גוזר ומקיים'?
הפך הרבי בדעתו והרהר: הרי השאלה על אודות המלים הללו כל כך ברורה, כיצד איפוא הוא לא חשב על כך קודם לכן? הלוא במשך שנים על גבי שנים הוא אומר את התפילה הזו מדי יום ביומו, וכיצד אף פעם לא עלתה במחשבתו השאלה שהמלים 'גוזר ומקיים' נראות שלא במקומן. מדוע לא חשב על כך קודם לכן? נפשו היתה עגומה עליו, מפני שהוא חשב שכנראה עד היום לא התפלל בכוונה הנכונה של המלים בתפילות שהתפלל מדי יום. הרבי החליט שהוא אינו ממשיך הלאה עד שיפענח מדוע המלים הללו מוזכרים כאן. הוא חזר על המלים שוב ושוב, כשהוא מנסה להעלות תשובה במחשבתו. לאחר זמן ממושך, עלה הדבר בידו. הוא היה מלא התרגשות ושמחה, מפני שכעת הוא הרגיש שהוא מבין מדוע 'גוזר ומקיים' אכן מתאים לתפלה זו.
המלה 'מקיים', חשב הרבי, יש לה שני מובנים: בנוסף לפירוש 'מוציא לפועל', פירושה הוא גם כן: 'נותן כח לסבול, להתגבר ולהחזיק מעמד'. זוהי הכוונה כאן: לפעמים ה׳ צריך לגזור דבר מה על בני אדם. הוא חייב להעניש, על כל סיבה שה׳ מוצא לנכון. אך באותו הזמן, ה׳ נותן את הכוח והיכולת לסבול ולהתגבר, על מנת שהאדם יוכל לעמוד בגזירה. זוהי הכוונה במלים 'גוזר ומקיים'.
הרבי הבין שהוא עצמו, באותו זמן, נמצא ב'גזירה'. אך מאותו רגע ואילך הוא הסתכל על מצבו בחיוביות מפני שידע שה׳ גם 'מקיים' אותו כדי שיוכל לעמוד בגזירה. הוא כבר לא היה במצב של יאוש. הוא החל להאמין שזהו רק ענין של זמן עד שיינצל. ואכן, לאחר ימים מספר, בהתערבותם של אנשים מבחוץ, שוחרר הרבי מידי השלטונות הרומנים.
מדי שנה, ביום השנה לשחרורו מבית הכלא היה הרבי מכנס את חסידיו ואנשי שלומו, מספר להם מקרה זה, ומסביר את הפירוש החדש והמעודד שמצא במלים 'גוזר ומקיים'. בכך היה הרבי מעודד את כל הנאספים שלעולם אין להישבר במצבים קשים, מפני שהשי"ת גם בעת גזירה נותן כח להולכים בדרכיו.
