הרה"ק רבי אליעזר זאב מקרעטשניף זי"ע הי"ד בעל רזא דשבת כ"ז אייר תש"ד
הרה"ק רבי אליעזר זאב הי"ד נולד בשנת תר"מ בעיר יאס לאביו הרה"ק רבי מאיר מקרעטשניף זי"ע - בנו השלישי של הרה"ק רבי מרדכ'לה מנדבורנה זי"ע, ולאמו הרבנית הצדקנית בת קדושים מרת שפרה ע"ה - בת הרה"ק רבי יחיאל מדורהוי זי"ע (בן רבי יעקב יוסף ממאהילוב בן הבאר מים חיים).
לאחר הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה נכנס אביו הרה"ק רבי מאיר זי"ע לחדרה של זוגתו היולדת לברכה בברכת מזל-טוב, ואמר לה "קראתי את שמו 'אליעזר' כי 'אלוקי אבי בעזרי'".
בהגיעו לגיל ט"ו שנים נלקח אחר כבוד כחתן אצל הרה"ק רבי ניסן לנגוינער אב"ד נדבורנה, חתנו של הרה"צ רבי ארון אריה לייב מנדבורנה בעל הי"ד אהרון" שהיה אחיו של סבו הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זי"ע.
מספר ימים לאחר שמחת נישואיו, באחד משבעת ימי המשתה, שיגרו אביו לשמש כסנדק בברית-מילה של אחד התושבים. למרות שהיה אז צעיר לימים וחתן בתוך ה"שבע ברכות" שלו, בירכו אותו קהל המשתתפים בברית בברכת "לחיים, רבי", וכך נתקיימה נבואת-ברכתו של זקינו הרה"ק רבי מרדכי, שכבר בגיל ט"ו יהיה רבי ומנהיג בישראל.
בטרם מלאו לו י"ז שנים, שיגרו אביו לשמש כרבי בעיר נדבורנה, מקום בו התפללו אבותיו, ומשם החלה לזרוח אור שמשו.
בשנת תרס"ח, לאחר הסתלקותו של אביו הרה"ק רבי מאיר זי"ע ביום ל' סיון, עלה רבינו לקיים את רצונו של אביו הקדוש ולמלא את מקומו בקרעטשניף. מני אז צבאו אלפים רבים מבני ישראל על פתח ביתו, ללמוד ממנו דרכי תורה ועבודת הבורא ולהיוושע בכל מיני ישועות. שעות רבות מדי יום היה יושב לשפוט את העם, לקרוא את פתקאותיהם ולפעול עבורם ישועות מכל צרותיהם ומצוקותיהם.
ביום כ"ז באייר שנת תש"ד עלה על מוקדה ונרצח על קידוש השם באושוויץ הי"ד.
בכל לילה ולילה אמר 'ספירת העומר' כאילו היום סופרים לראשונה
ידוע ומפורסם פרשת גדולת עבודה הנפלאה שראו אצל הרה"ק רבי אליעזר זאב מקרעטשניף זיע"א בספירת העומר, בכוחי כוחות, בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה', ובקול לוהט כאש. מיד כשהתחיל לשם יחוד ועד אחר תפילת רבש"ע, בהמשך עבודה נפלאה שנמשך זמן רב מאד. ובכל לילה ולילה החלה העבודה כאילו רק היום סופרים לראשונה. ובין כל מזמור חיכו כל הקהל עד שיסיים ואתו יחד התחילו מזמור הבא אחריו. ואשרי עין ראתה כל אלה ותצילנה אזני השומע ולבבו ורוחו נשבר בקרבו בהתעוררות תשובה ובהכנה לחג השבועות ולקבלת התורה הקדושה בזיכוך המידות. ובכל לילה אחר ספירת העומר נשאר מלא פחד ואימה זמן רב עד שאימה נופלת לעמוד בקרבתו וזיעת פלגי מים רבים נוטפים ושוטפים על כל גדותיו מרוב כח העבודה.
(ספיר ויהלום פר' אמור ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
ברכת ובני ירושלים בחצות הלילה
בכל ערב האריך מאד בברכת המזון במתינות ודביקות, ובפרט בשנותיו האחרונות בברכת רחם נא ובנה ירושלים בדמעות שליש ובשברון לב אמיתי לעורר רחמים למעלה על שכינתא בגלותא, בין בחול ובין בשבת, ומי מהמסתופפים שנתנו עין חדה על התנהגותו ראו שנתן לבו שיברך ברהמ"ז בערך בחצות הלילה. [ומובא בספה"ק שש"ק בשם הרה"ק מקאצק זי"ע, שאמירת ובנה ירושלים בברהמ"ז הוא תיקון חצות] וענינו בזה היה לקונן על חורבן בית מקדשינו שיבנה במהרה בימינו, אבל כדרכו בקודש בהסתרת עבודותיו הקדושים מעיני בל חי, לא רמז שמץ מינהו כלל, אבל מי שהיה לו מוח בקודקדו, יכול היה לראות זאת בחוש שרבינו הק' סיבב כמה מיני סיבות ולפעמים מיהר מאד, ולא ידעו סיבת המהירות, ורק שמו לב שברהמ"ז היה בחצות הלילה.
וככלות העבודה הקדושה הזאת, החל בלימוד גפ"ת בדביקות ובהתלהבות באימה וביראה ברתת ובזיעה כנתינתה מסיני, ולפעמים נשמע ממנו בשיחותיו הקדושים: כשיש לי זמן הנני לומד גמרא כי הוא לחם חוקי פיתא סעדא דליבא, ולחם לבב אנוש יסעד.
אופן לימודו בגמרא היה בהתרגשות גדולה, וכל דיבור ודיבור שנשמע מפיו בעת הלימוד חדר לעמקי הנפש ודקר בלב השומע כמחט בבשר החי. וברבינו הק' יכולים היו לראות לדעת ולהבין גודל קדושת הצדיקים הקדמונים בעת לימודם בדברי התוה"ק. וכבחינה זאת בערך ראו אצל רבינו הקדוש שהלימוד היה ענין התדבקות בחי החיים שורש ומקור התוה"ק כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא. ולא רק כלומד עבור שמוכרח הוא לקיים והגית בו, אלא הלימוד כשלעצמו הוא הוא העבודה. ובכל פעם לפני התחלת הלימוד אמר בפחד גדול הריני לומד את התלמוד הזה כדי שיביאנו וכו' כפי שכבר נדפס בכמה מקומות לאמרו קודם הלימוד, וכן אמר לשם יחוד קוב"ה וכו'. ורק כדי לשמוע זאת היה בזה די להתעוררות תשובה אמיתית, וכל העומד בעת ההיא נעשה בשרו חידודין חידודין. וכך בערה בלבו של אותו צדיק אמת דברי התוה"ק, שהוא הוא המביא לידי מעשה.
