הרה"ק רבי אליעזר הגר מוויז'ניץ זיע"א בעל דמשק אליעזר ב' אלול תש"ו
עריסתו של רבינו עמדה ביום כ"ב שבט תרנ"א בבדווילא, בבית אביו הרה"ק בעל אהבת ישראל מוויז'ניץ זיע"א, שהיה חתן האמרי נועם מדז'יקוב זיע"א. אביו הקדוש התבטא אודותיו, "כשאבוא לעולם העליון שם ישאלוני מי אתה ומה מעשיך, אשיב, אני אביו של אליעזר'ל".
בהיותו בן שש עשרה שנים, היה לחתנו של הרה"ק רבי יצחק מאיר העשיל מקאפשניץ זיע"א. אחרי חתונתו הגה בתורה יומם וליל, הדיר שינה מעפעפיו, והכל בהסתר ובהצנע מעיני הבריות.
בעת מלחמת העולם הראשונה, התגלגל רבינו לווינה, בה עסק רבות בצרכי ציבור עבור הפליטים הרבים שהיו בה. עבר בין בתי החולים והתענין במצבם, כן שלח כספים רבים לארץ הקודש, בה סבלו באותה עת חרפת רעב. בנוסף, פעל רבות עבור כלל אחינו בית ישראל מכל החוגים, שחוייבו לשרת בצבא, לא חת מללכת לבדו אל הממונה על לשכת הגיוס, שהיה אדם קשה עורף ורשע לב, והשפיע עליו לעשות כמיטב יכולתו לשחרר יהודים מהשירות בצבא.
בווינה, עסק רבינו בלימוד עם הגאון בעל מחזה אברהם, רבי מאיר אריק, רבי יוסף ענגיל, כן התידד עם הרה"ק רבי משה מבאיאן, ועוד גדולי עולם ששהו בווינה באותן שנים. שנים אחרי כן, משמיע היה לתלמידיו חידושים אותן שמע מפיהם באותן שנים.
בשנת תרפ"ב, נקרא לכהן כרבה של וויז'ניץ. ובתרפ"ג פתח שם את ישיבתו "בית ישראל ודמשק אליעזר" שהתפרסמה בכל העולם, בה התחנכו מאות בחורים בני עליה. אודותיה ספרו, שכאשר פגש רבינו את רבי מאיר שפירא זצ"ל ראש ישיבת חכמי לובלין, אמר לו, "מקנא אני בכם על תלמידיכם המצוינים". השיבו רבי מאיר, "אדרבא, אני מקנא בכם, אנו מקבלים בר אוריין, ובישיבתנו הוא משתלם יותר. אבל אתם לוקחים בחור פשוט, והופכים אותו לתלמיד חכם, שלכם גדול משלנו". (ימי זכרון)
בשנת תרצ"ו אחרי הסתלק אביו הקדוש, דבקו בו חסידי אביו, ואהבוהו כנפשם. רבים מכל החוגים, נהרו בשבתות ובימים טובים לשולחנו הטהור, לחזות באור פני מלך, ולשמוע את נועם זמירותיו, שהרעידו את מיתרי הלב. גדול היה בתורת הנגלה ויד לו בתורת הנסתר.
בשנות המלחמה ברומניה, נעצר רבינו מספר פעמים על ידי השלטונות האנטישמיים, ונאסר משך זמן בכלא. אחרי ששוחרר בעקבות מאמצים מרובים, לא חדל מלאסוף כספים רבים עבור היהודים ששהו אז במחסור ובמצוקה קשה, ושלחם לנזקקים בדרכים שונות ומסוכנות.
בשנת תש"ד, קיבל רבינו אישור לעלייתו ארצה, והוא מיהר לממשו ולעלות דרך היבשה, מאחר שדרך הים באותן שנים היתה רבת סכנות, עקב הצוללות הגרמניות שהטביעו כל כל שייט שמצאו בלב ים. ולאחר חג הפסח, דרכו רגליו על אדמת ארץ הקודש, לשמחת מאות חסידיו ותלמידיו. ביתו מלא היה במבקשי פניו, שבאו לקבל את ברכותיו שלא שבו ריקם.
בארץ השתקע רבינו בתל אביב, בה הקים את ישיבת וויז'ניץ מחדש, לאחר שעלה ארצה אחיינו, הישועות משה זיע"א, מסר רבינו את ניהולה בידיו בלב שמח.
מצב בריאותו של רבינו לא היה תקין עוד מימי נעוריו, המאורעות הנוראים של ימי המלחמה, עם כליאתו בבית האסורים, רופפו עוד יותר את בצב בריאותו, בארץ עבר טיפולים רבים, אולם הוא נחלש מיום ליום. כפי שאמר לבעל שומרי אמונים זיע"א שהגיע לבקרו, "הרופאים אומרים כי אני חש יותר בטוב, אך אני מרגיש שכוחותי הולכים ואוזלים מיום ליום.
על אף מצבו הקשה, המשיך רבינו לקבל את הכלל בסבר פנים יפות, בירך עודד תמך וסייע, והמשיך לעסוק רבות בעניני אגודת ישראל ושאר עסקי הכלל. כן שלח סכומים עצומים לצרכי צדקה. והמשיך ללוות את כל עיני ישיבתו הקדושה בתל אביב.
ביום חמישי ב' אלול בשעות הערב, נשבה ארון הקודש ורבינו עלה בסערה השמימה, כשתלמידיו וחסידיו סובבים את מיטתו. למוחרת נקבר בהלוויה גדולה שירושלים טרם ראתה כמותה, בהשתתפות גדולי ורבני ארץ הקודש. אחדים מתלמידיו שהיו קשורים אליו בלב ונפש, אשר רבינו שימש להם כאב ואם, התעלפו בשעת ההלויה מרוב צער ועוגמת נפש. מקום מנוחתו במרומי הר הזיתים, צמוד לאוהל רחמיסטריווקא.
השכנת שלום - בדרך חכמה ונבונה
יום אחד הלך בלוויית משמשו ברחובה של עיר בדרכם עברו ליד חנות שעונים, אחרי שהמשיכו מעט, אמר רבינו, "הבה נכנס לחנות השעונים". בהיכנסם אמר רבינו, "זקוק אני לשעון הטוב ביותר בחנותך, לתיתו כמתנה לרבנית".
המוכר הציע לפניו כמה שעונים, ועל כולם נענה רבינו, "לא לשעונים כאלו כוונתי, לא באלה אני חפץ, הבא בבקשה עוד כמה שעונים נאים מהם, כך חזר ונשנה כמה פעמים באמרו, "הרבנית מבינה גדולה היא, על כן חייב השעון להיות משופרא דשופרא כראוי וכיאות למבינים".
עד שאמר, "קרא נא לבני ביתך, אולי הם יבינו מי הוא זה ואיזה הוא השעון אשר ימלא את רצון הרבנית בשלימות". וכן הווה, אחד השעונים שהציעו בני ביתו של המוכר נשא חן בעיני רבינו, הוא לווה סכום מעות משמשו ושילם למוכר, וקנה את השעון היקר.
המשמש לא ידע את נפשו מרוב תדהמה, מה אירע שהרבי ראה לעשות כן, להכנס לחנות ולא עוד אלא לקרוא לבני ביתו של המוכר, ולקנות שעון שהרבי כלל לא זקוק לו. הוא שטח את תמיהתו הגדולה בפני הרבי ושאל מדוע זלזל הרבי כל כך בכבודו.
ענהו רבינו, המצווה להשכין שלום בין איש לאשתו גובר ועולה על הכל. כשעברנו סמוך לחנות, שמעתי את המוכר גוער בבני ביתו שהיא מקלקלת לו את מסחר השעונים, אינה מבינה מאומה בטיב השעונים וביפיים, בבערותה בעסקי שעונים, מרחיקה את הקונים מחנותם.
שבתי איפוא על עקבותי ונכנסתי אל החנות, הראיתי לו שאינני סומך בבחירת השעון עליו כלל כי אם עליה ורק היא המבינה, בזה בוודאי תשקוט הסערה וישוב השלום לשרור במעונם.
לא לחפש אצל העניים חטאים
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר וגו' וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא (דברים טו, ט).
דרך העשירים לחפש חטאים על העניים, על זה באה האזהרה שישמר האדם מלומר על העני שהוא איש 'בליעל', למען יפטור עצמו מלתת לו צדקה. כי תדע אשר העני יקרא עליך אל ה', ואז יהיה גם בך אותו חטא שאתה אומר עליו, לכן 'נתון תתן לו', ו'בגלל הדבר הזה' שאתה לא תדקדק עליו, 'יברכך ה' אלקיך' וגם הוא לא ידקדק עמך.
