הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל זי"ע ח' כסלו תקע"ג
נולד בשנת תקמ"ד כבן בכור לאביו הרה"ק רבי מרדכי זיע"א, המגיד מטשערנאביל, שמו נקרא בישראל 'אהרן', על שם אבי אמו הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין זיע"א.
זכה להתגדל אצל זקנו המאור עינים, שאף הניח לו תפלין בפעם הראשונה. היה חתנו של הרה"ק רבי גדליה מליניץ זצ"ל בעל תשואות חן, ובזווג שני של הרה"ק רבי צבי מקארסטשוב זצ"ל, נכד הבעל שם טוב הקדוש.
אחרי הסתלקות אביו הקדוש בשנת תקצ"ז בהיותו על אם הדרך בכפר אנטיווקא, מלא רבנו את מקומו בהנהגת העדה. כן שמש כנשיא מעות ארץ ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס ברחבי אוקריינא, ועשה רבות כדי לחזק הישוב בארץ ישראל, על פי צוויו הוקם בצפת הקלויז דחסידי טשערנאביל.
נחשב בימיו לזקן צדיקי דורו, מנוחת כבודו באוהל מיוחד סמוך לאהל זקנו המאור עינים.
אונאה עד שְׁתוּת
סיפר המקור ברוך בשם מהרי"ד מבעלזא. הצמח צדק מליובאויטש כתב מכתב לרבינו, בו שאל אותו דעת תורה, אחרי שבימיהם היתה מחלה שהתפשטה רח"ל, והוא רצה לדעת האם יגזרו שלא להתענות השנה ביום הכפורים.
בראש המכתב כתב הצמח צדק על רבנו את התאר 'שר התורה', והיתה כוונתו בזה שיש לו דעה בשמים ממעל. כששמעו חסידי ליובאויטש שרבם הקדוש מכנה את רבנו בתאר נשגב זה, נסעו אליו ובקשוהו שיאמר להם דברי תורה. אך הוא דחה אותם באמרו שעדין לא למד היום בספר הקדוש מאור עינים, לכן אינו יכול כעת להגיד דברי תורה.
כשבאו אליו אחר כך, פתח ואמר להם, איתא בגמרא בבא מציעא (מט, ב) אונאה עד שתות, דהינו שבמידה הששית שהיא מידת יסוד צדיק, יכול האדם להונות את עצמו ואת אחרים שהוא צדיק גמור, כאלו הוא כבר אוחז במדרגות אלו.
אולם יש עצה אחת שלא יבוא לרמות את עצמו שהוא צדיק, על ידי הכנעה ושפלות ברך, שיהיה בחינת 'ונפשי כעפר לכל תהיה', והלא קיימא לן, 'אין אונאה בקרקעות' (קדושין מב, ב).
