הרה"ק רבי אברהם משה מפרשיסחא זי"ע א' טבת תקפ"ט
הרה"ק רבי אברהם משה מפשיסחא זי"ע נולד לאביו הרה"ק הרבי רבי בונם זי"ע בשנת תק"ס בעיר פשיסחא.
כשנולד אמר עליו אביו שגנב את נשמתו הק' מתחת כסא הכבוד, ואכן אביו הק' אהבו אהבה עזה בהיותו בן יחיד, ונפשו היתה קשורה בנפשו באופן מיוחד.
כבר בימי ילדותו היה עובד את קונו בכל כוחותיו ובמסירות נפש ממש. יום יום היה נעלם מביתו למשך כמה שעות, וכשחזר היה עיניו נפוחות מרוב בכי, ולא היה מגלה לאן הוא נעלם, עד שבדקו אחריו ומצאוהו הולך ליער 'שיטקעס' הנמצא מחוץ לעיר וספר תהלים עמו, ושם ביער היה אומר תהלים שעות ארוכות בבכי וברגש גדול.
בהגיעו לפרקו לקחו הרה"ק היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע כחתן לנכדתו הצדקנית מרת בריינדל שהיתה יתומה מאמה, ונתגדלה ונתחנכה בבית זקינה היהודי הק'.
לאחר פטירת אביו הרבי רבי בונם זי"ע, נתנו בו גדולי החסידים את עיניהם, ובראשם האדמו"ר הזקן מווארקא זי"ע, והכתירוהו למלא מקום אביו הק' למרות היותו רך בשנים כבן כ"ז שנים בלבד. אמנם לא ארכו שנות הנהגתו, וימי חייו הקצרים של רבינו עלי אדמות הגיעו לקיצם כעבור קצת יותר משנה אחת מאז התמנותו.
סדר פטירתו הפלאית
בפרשת מקץ שנת תקפ"ט נסע רבינו עם משמשו לווארשא, וביקשו החסידים מעיר ביאלא הסמוך לפשיסחא, שבדרך חזרה ישבות רבינו אצלם בשבת קודש, אבל המשמש לא הסכים עקב מזגו החלש של רבינו שלא היה טוב לבריאותו.
אמנם החסידים שיחדו את הבעל עגלה שיוביל את רבינו לעירם בלא ידיעת המשמש, ומשהבחין המשמש במעשי הבעל עגלה התחיל לצעוק עליו, אמנם רבינו אמר לו "יודל לאז געמאכט, אין שלטון ביום המות". ואכן שבת רבינו בשב"ק פר' מקץ בעיר ביאלא ולא ניכר עליו שום השתנות בעבודתו בקודש.
למחרתו ביום ראשון נפל רבינו למשכב, וטרם פטירתו ציוה שיכנסו כולם לחדרו, ואמר להם הפסוק (משלי ד, יח) "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" ובכך יצאה נשמתו בטהרה.
רבינו נטמן בבית החיים שמה בעיר ביאלא, וכפי שהתבטא ביום השב"ק קודם פטירתו בהלכו לטייל "דער פלאץ שמעקט זייער גוט" (המקום מריח מאוד טוב!), ועל קברו הקימו אוהל שהיתה תל תלפיות להיפקד בדבר ישועה ורחמים, עד לשנות החורבן במלחמת העולם השניה.
