הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זיע"א בעל "אוהב ישראל" ה' ניסן תקפ"ה [היא"צ היה בשבת]
אורו של רבינו זרח בשנת תק"ח בעיר זימיגראד, בבית אביו רבי משמואל מניישטאש שהיה מגדולי רבני פולין בדורו, וכיהן כראב"ד בעיר ניישטאט שבמרכז פולין, נצר לשולשלת רבנים שמוצאה מהמהר"ם מלובלין, מהמהר"ם פאדאווה, והרבי ר' העשיל מקראקא אשר על שמו נקרא.
ומילדותו התפרסם כגדול בתורה וכבעל תכונות מופלאות, בהגיעו לפרקו היה לחתן רבי יעקב מרגליות אבד"ק טיטשין, כשהוא יושב שש שנים סמוך על שלחן חותנו ושוקד על לימוד התורה.
רבנותו הראשונה היתה בעיר קולבאסוב שבגליציא בה נקרא לשמש כרב אב"ד בשנת תק"מ, בעיר זו מצא את דרכו לדרך החסידות, בהשפעתם של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, והרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זיע"א, נסיעתו הראשונה כחסיד היתה אל הרה"ק המגיד מזלאטשוב זיע"א שרבינו החשיבו כ'מפתח התורה' לאחר שתירץ לו כל קושיותיו בקביעות.
אחר נסע אל רבו המובהק הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זיע"א אשר החשיבו למאד, קירבו ביותר, ואף אמר עליו שכשמו כן הוא, יש לו מידת החסד כאברהם, פניו זורחות כיהושע, וחריפותו היא כשל זקנו הרבי רבי העשיל.
אחר הסתלקות רבי אלימלך נעתר להפצרות החסידים הרבים ששיחרו לפתחו, ופתח את בית מדרשו, בשנת תקמ"ו.
בקולבאסוב ישב כחמש עשרה שנה, שם סבל מדחקות נוראה, בשנת תק"ס נתקבל כאב"ד אפטא בה ישב שמונה שנים, ידוע כי כאשר נפרד מתושבי העיר, הדבר הצר להם ביותר, והוא הבטיחם כי על שם עיר זה יקרא תמיד, 'הרב מאפטא'.
בשנת תקס"ט הוזמן לכהן ביאסי שברומניה, השפעתו על יהדות רומניה והמדינות הסמוכות היתה עצומה. לאחר פטירת הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' זיע"א עבר למעז'יבוז' בשנת תקע"ג, בה לא כיהן כרב אב"ד כי אם כמנהיג לעדת החסידים.
דורשי רשומות דרשו 'ה' מלכותיה קאים', ראשי תבות קולבאסוב אפטא יאסי מעז'יבוז', ארבעת הקהילות שבהן ישב רבינו, על ידו נתפרסמה בכולן מלכותא דשמיא.
נודע כזקן הצדיקים בדורו והמוני צדיקים וחסידים הסתופפו בצילו. נסתלק לשמי רום ביום ה' היסן תקפ"ה, ומנו"כ במעזיבוז.
אף אנחנו נמסור את חברנו הרה"ק רבי דוד מקריפטש ונגלה את צדקתו למלך המשיח
גדולה הייתה האהבה ששררה בין הצדיק הנסתר הרה"ק רבי דוד מקריפטש זע"א לבין הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זיע"א, בעל 'אוהב ישראל'. היה זה בפרשת מטות כשהאוהב ישראל הגיע לבקר בהיכלו של הרה"ק מקריפטש, ובהיותם מסובים יחד בסעודה פתח הרה"ק מאפטא את פיו בחכמה לפרש את דברי הפסוק בפרשת השבוע (במדבר לא ה): 'וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא', ולכאורה, מהו לשון זה של 'וימסרו', שהוא לשון מסירה, שמשמעותו שהי זה בעל כרחם, ולכאורה היה צריך לומר 'וישלחו מאלפי ישראל'.
ותירץ ה'אוהב ישראל', בהקדם שאלה נוספת: ידועים דברי הגמרא חולין (קט:) שילתא, אשת רב נחמן, אמרה לבעלה: 'כל מלתא דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה', והביאה לו שם כמה דוגמאות לכך, דם נאסר ואילו כבד שהוא כולו דם מותר, 'דבר אחר' אסור ואילו מוחא דשיבוטא שטעמו דומה מותר, וכן הלאה. והנה יש לדעת בהתאם לכלל זה: הלא איסור המסירה וההלשנה הוא איסור חמור מאוד דאסר לן רחמנא, וראוי לדעת היכן התיר לן כוותיה, ובאיזה אופן הותרה המסירה.
המשיך האוהב ישראל ותירץ: היה זה אצל משה רבינו שאמר לבני ישראל: 'החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין', ופירש רש"י: אנשים - צדיקים, וכן (שמות יז ט) 'בחר לנו אנשים', וכן (דברים א טו) 'אנשים חכמים וידועים. אלא שבשעה שמשה רבינו ביקש את הצדיקים, הרי שכל אחד מהצדיקים הצטנע ולא ראה את עצמו כצדיק, וכל הצדיקים הסתתרו לבל ישלחו אותם למלחמה, שחשבו בנפשם שהם אינם זכאים וראויים לכך. ובזו השעה הוצרכו לבוא לידי מסירות והלשנות, שבאו לומר למשה רבינו: דע לך שאדם זה הוא צדיק אלא שהוא נחבא אל הכלים! וכך כל אחד ראה את מעלת חבירו וחסרון עצמו, ובזה האופן היה למשה רבינו אנשים צדיקים בכדי לקחתם לצבא, ולכן אמר הכתוב כאן 'וימסרו', שזהו מלשון מסירה, כאדם המלשין על חבירו הנקרא מסור.
סיים הרה"ק מאפטא ואמר: הנה התורה הקדושה היא נצחית היא וליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא, על כן דרוש אדרוש את ענין זה גם על ימות המשיח, שכך גם יהיה לעתיד לבא בקץ הימין, כאשר ימלוך משיח צדקנו ואמת מארץ תצמח ולא יתהלל המתהלל לומר אני ואפסי עוד, וגם כל הצדיקים וקדושים אשר בארץ יהיו בעיניהם כאפס וכאין ובענוותנותם הגדולה ידמו בנפשם כי ערומים הם ממצוות וממעשים טובים ויחביאו עצמם ויבואו בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים מפחד ה' ומהדר גאונו ולא יחפצו ללכת לקראת משיח צדקינו, כי לא יזכו בעיניהם.
עד שישלח ה' דברו בפי הצדיקים וכל צדיק יגלה את מסתורי חבירו ויעיד שהוא צדיק וישר ואת הקדוש יקריב אל אל מלך המשיח, ואם יסתר איש במסתרים משם יקחו ויוציאו אותו על פי דברי צדיק חבירו, וכך יילכו הצדיקים לקראת משיח צדקינו, וגם על זה שייך לומר לשון 'וימסרו', שצדיק אחד ימסור את חבירו בעל כרחו ויודיע שהוא צדיק ורק כך יכירו וידעו את האנשים השרידים אשר ה' קורא. וסיים האוהב ישראל בלשונו הקדוש: ואף אנחנו נמסור את חברנו הרה"ק רבי דוד מקריפטש ונגלה את צדקתו למלך המשיח.
*
את הסיפור הביא נכדו של הרה"ק מקריפטש בהקדמת ספרו 'ויקונן דוד' והוסיף בשולי הגליון שעם דבריו הנעימים של האוהב ישראל יש לפרש בדבר נאה ומתקבל את דברי הגמרא בסוף מסכת תענית (לא.): אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'.
וכבר העירו המפרשים במאמר זה, מה ענינו של המחול ההוא ולאיזה כוונה יהיה. גם יש לדעת לאיזה צורך כל אחד ואחד מראה באצבעו, והלא בהבטה אחת יכיר כל אחד ואחד את כבודו ית"ש.
ולפי דברי האוהב ישראל יש לרמז כאן שענין עשיית המחול הוא לא כדי להראות את כבודו המלא עולם ית"ש אלא לגלות על פני תבל מי הם הצדיקים, ומה שכל אחד ואחד מראה באצבעו, הנה לא על השי"ת הם מראים אלא שהם מראים באצבע צדיק אחד על חבירו להשי"ת, שכן הצדיקים יהיו במחבואם ולא יגלו מסתורם כי המה צדיקים ומי יגלה זה, ועל כך עתיד הקב"ה לעשות להם מחול וצדיק אחד יודע מחבירו ויראה עליו באצבעו ויאמר הנה אלקינו זה קוינו, היינו, שיאמר להשי"ת הנה אלקינו דע כי זה ההולך לקראתינו היה צדיק בדורותינו, וכשהיינו בסכנה קוינו לו בזכותו ויושיענו.
