הרה"ק רבי אברהם חיים ראטה זי"ע האדמו"ר משומר אמונים בעל 'חוקי חיים' ה' אלול תשע"ב

נולד בפורים קטן שנת תרפ"ד בעיר בערגסאס לאביו הרה"ק רבי אהרן ראטה זצוק"ל בעל מחבר ספר 'שומרי אמונים'.

בשנת ת"ש עלה אביו הק' לארה"ק עם בנו ובתו (הרבנית מתולדות אהרן ע"ה), והתיישבו בירושלים. בעיה"ק יחד עם נקיי הדעת שבירושלים, עובדי ומבקשי ה' המשיך האדמו"ר לצמוח באילן החיים, דבוק וקשור לאביו, ולא משה ידו מתחת ידו, כי נפשו קשורה היתה בנפשו.

צדיקי ירושלים ביקשו להכניס אוצר יקר זה לביתם, ואחר הצעות רבות וחשובות, לבקשת הרה"ק רבי שלומק'ה מזוועהיל זי"ע השתדך עם בת לנכדו האדמו"ר הרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע, כשהסב הגדול עומד מצד הכלה, ומבטא את שמחתו בהיכנס כלי טהור לביתו. לאחר נישואיו נקשר לסבו הגדול וקיבל ממנו אותות חיבה וקירבה יתרות.

בו' ניסן תש"ז עלה אביו הקדוש בסערה השמימה, למגינת לב החסידים ובני החבורה, במסע ההלוויה קיבלו עליהם זקני החסידים את מרותו של בנו יחידו וחביבו, ובברכת צדיקי ירושלים החל בהנהגה העילאית אשר לא פסקה עד יומו האחרון.

לאחר הסתלקות אביו הק' זיע"א הרבה להסתופף בצל קודש הקודשים האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זיע"א והחשיב עצמו לתלמידו, כאשר עד יומו האחרון לא החסיר יום אחד שלא הזכיר בהערצה ובגעגועים את רבו הק'. כמו"כ זכה לקבל מהרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע, ומהרה"ק בעל השפע חיים זי"ע מצאנז, ומעוד צדיקים ושרפי מעלה מהדור הקודם.

בבית מדרשו של אביו ברחוב מאה שערים השפיע מהודו על עדתו, ונחשב לעובד ה' בסיגופין ובהליכות גבוהות שגילמו דמות קמאית מלפני מאות בשנים.

תפילתו הרקיעה שחקים, ועל אף חולשתו ויסוריו הרבים היה מתנועע בתפילה ובקול רם זועק לפני אבינו שבשמים, כאשר קיבלו מאביו הק'.

יומו גדוש היה בהתמדה נדירה, ונודע כבקי בש"ס ופוסקים, ובספרי קבלה אשר שגורים היו על לשונו. הקים ישיבה מצויינת והעמיד תלמידים רבים לתורה וחסידות. אב רחמן היה לתלמידיו ורועה נאמן לחסידיו.

בשנת תשכ"ח הקים את קרית שומרי אמונים בירושלים, דבר שהיה תקדים בעיר. הקריה נבנתה על פי הוראותיו, ודיירי השיכון התחייבו לשמור על תקנות הצניעות שכתב אביו הק' בצוואתו.

בסוף שנות תש"ל עבר לבני ברק ומשם המשיך בהנהגתו הרחימאית, והשפיע הוד והדר על כל העיר.

עד ליום הסתלקותו בסערה השמימה ביום ה' אלול שנת תשע"ב.

***

נשא על כתפיו

בשנת תשס"ה, כשבע שנים לפני פטירתו של רבינו, חלה יהודי מארה"ב בשם ר' חיים ליכטשיין ל"ע במחלה קשה. ביקש היהודי ברכה וישועה אצל רבינו, שענה לו והורה לו להגיע לחתונת אחד מצאצאיו ויהיה נוכח שם בשעת המצווה טאנץ ובעז"ה תעלה לו ארוכה. לאחר כחצי שנה התקיימה שמחה בבית רבינו, ורבינו אמר לנכדו ראש הישיבה להודיע לר' חיים שביום י' אלול תתקיים שמחת הנישואין.

ר' חיים חפץ להשתתף בשמחה אולם רופאיו לא אפשרו לו לצאת ולנסוע לחתונה באומרם כי אין לו סיכוי לחיות יותר מכמה שבועות. כששמע זאת רבינו, ביקש להשיב כי כדאי לו להשתתף. ואכן בא החולה לחתונה, וזכה עוד לפני החופה להתברך על ידי רבינו.

עם תום ימי השבע ברכות בא מרן ראש הישיבה בברית האירוסין והיהודי מארה"ב התקשר לרבינו כדי לברכו ברכת 'מזל טוב'. ענה לו רבינו: "לחתונה הזאת כבר תבוא בריא ושלם". ואכן כך היה. כעבור מספר חודשים הגיע היהודי כשהוא מהלך כאחד האדם. כאשר ניגש לקבל יין מרבינו בסעודת החתונה, אמר לו הצדיק: "דע לך כי אני נושא אותך על כתפי". בעת אשר הוטמן גופו הטהור של רבינו, ביום הסתלקותו, בעת סתימת הגולל, השיב ר' חיים את נשמתו לבוראו. אכן, רבינו נשא אותו על כתפיו כל עוד חי בעלמא הדין.

מפי הג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ מח"ס גם אני אודך