הרה"ק רבי אברהם וינברג מסלונים זי"ע ה'ברכת אברהם' י"ב סיוון תשמ"א
רבי אברהם נולד בטבריה עיר הקודש ביום ראש חודש תמוז תרמ"ט, בבית אביו רבי נח בן רבי מיכל אהרן, שהיה בנו יחידו של הרה"ק היסוד העבודה זיע"א אבי השולשלת.
בקטנותו התחנך אביו על ברכי סבו הגדול, שאף שלחו בעודו נער רך סמוך לימי הבר מצווה לארץ הקודש, עם שתי בני דודים נוספים בני גילו. הכל לא הבינו מדוע שולח נערים לבדם לארץ זרה, אך היסוד העבודה התבטא אחר זמן כי לפני ביאת משיח תהיה תקופת הסתר נוראה, רצונו עז שתתקיים פינה של תלמידיו בארץ ישראל, שיהיה סביב מי להתלכד.
אחר מלחמת העולם השניה הובנו למפרע דבריו הקדושים, בזכות נכדיו אלו קמה וגם ניצבה חסידות סלונים המפוארת.
גדל בצל גדולי העדה חסידי לכוביץ' קוברין וסלונים שהאירו בשמי טבריה, התחנך במחיצתם, עקב בעין פקוחה אחרי הליכותיהם בקודש, התבשם וקלט מאשר האצילו אותם ענקי רוח סביבותיהם, ודבק באורחותיהם.
משמלאו לו עשר שנים, נכנס ללמוד בישיבת אור תורה בה קיבל תורה מפי רבי משה קליערס זצ"ל רבה של טבריה שנעשה לרבו המובהק, בשיעור הפרטי שקבע עמו למדו יחדיו את כל הש"ס.
בגיל צעיר היה לחתן רבי מרדכי לידר זצ"ל, אחר נישואיו המשיך בלימודיו בהתמדה עצומה, בני תקופתו סיפרו כי משך תקופה ארוכה נוהג היה לצאת מידי יום להתבודד בין ההרים המשקיפים על טבריה, שם למד בהתמדה תחת צל סלע זקוף שעות ארוכות ללא הפוגה.
התמדה זו שרכש באותן שנים היתה לו לקנין נפש ולחלק בלתי נפרד מהוייתו, עד זקנה ושיבה הפליא בשקידתו העצומה ולא פסיק פומיה מגירסא ביום ובלילה, מדי שנה היה מסיים את כל הש"ס בבלי וירושלמי מדרש זוהר ועוד.
אף כשהגיע לשנות התשעים המשיך והיטה שכמו לסבול עול תורה כבימי צעירותו כפי שהעיד חתנו הרה"ק הנתיבות שלום שעקב מקרוב אחרי סדר יומו באותה תקופה, נכח לראות שהוא יגע בתורה לא פחות מחמש עשרה שעות ביממה.
בגיל שבע עשרה והוא אברך צעיר, הפליג מטבריה לסלונים אל רבו הראשון שהיה גם דודו, הרה"ק הדברי שמואל, אחר הסתלקותו הסתופף בצל ממשיכי דרכו, הבית אברהם, רבי שלמה דוד יהושע הי"ד, ואחר בצל הרה"ק רבי מרדכי חיים סלונים זיע"א.
לאחר הסתלקותו רבי מרדכי חיים בשנת תשי"ד, הוכתר על ידי עדת הקודש כאדמו"ר וממשיך השושילתא קדישתא, כשהוא מנהיג את קהל עדתו במידת הענוה הטבועה בו, בד בבד מורה דרך לרבים בשבירת המידות, בעבודת התפילה, בחיזוק עיקרי האמונה ובשינון דרכי החסידות, כאשר הורוהו רבותיו, מספר שנים אחר הכתרתו, העתיק מגוריו לירושלים עיר הקודש.
עשרים ושבע שנים הנהיג רבינו את עדת חסידיו, נסתלק ביום י"ב סיוון תשמ"א והוא בן תשעים ושנים שנה.
'אל תיטוש תורת אמך'
משחר ילדותו ספג בבית אביו הגדול אוירה של קדושה וטהרה. כאשר נפל בימי נעוריו ונשברה רגלו, יעצו השכנים להכניס את הרגל בשק קמח מלא ודחוס כדי לקבע את הרגל, וכן עשו, בימים ההם היה זה תחליף לגבס.
אחר הביאו לו כוס קפה חם להשיב רוחו, משלקח הכוס והתכונן לברך ולשתות, נזדעקה אמו שלא ישתה, הלא סוכות היום, עליו לשתות בסוכה.
תמהו השכנות, הסוכה נמצאת במקום גבוה על הגג, כיצד נעלה אותו עם רגלו הכאובה הנתונה בשק קמח. אבל האם החזיקה בדעתה, הילד חייב להתרגל לשתות רק בסוכה, לא הועילו הנסיונות לשכנעה שתוותר, נשאוהו על כפים עם שק הקמח, והעלוהו אל הסוכה שישתה בה.
כך החדירו בו מגיל רך מהי חביבות מצוה וכמה צריכים להזהר בה, עד סוף ימיו היה רבינו מזכיר חוויה זו בבחינת 'אל תיטוש תורת אמך'.
